האם כדאי לי לקרוא לכך בשם?

האם כדאי לי לקרוא לכך בשם?

תוכן עניינים

אורלי באר-שגב – פסיכולוגית קלינית מומחית – תל אביב

יתרונות וחסרונות של אבחנות

יש יתרונות רבים לקרוא לדברים בשם. זו הדרך שלנו לתקשר ולהבין על מה אנחנו מדברים. אם אני קוראת למשהו שולחן אני אומרת מה השימושים שלו מבחינתי. אם אנחנו מסכימים על כך ויש בינינו הבנה ותיאום ציפיות, אפשר להתבסס על כך כדי להמשיך ולהעמיק להבין זה את זה.

אותו הדבר גם לגבי רגשות. אם אני אומרת שאני כועסת או שמחה, זה יכול להוות בסיס לדיבור והבנה אחד את השני מבחינה רגשית. אם אני אומרת שאני עצובה, ייתכן שיש לכך מובנים שונים בעיני אנשים, אבל זו התחלה טובה.

יחד עם זאת, יש חיסרון גדול בלהסתפק במתן שם אחד לדברים. אם אני מחייבת משהו להיות שולחן, אני עלולה להתקשות להשתמש בו בצורות אחרות. כך גם לגבי רגשות. אם אני מסתפקת במתן שם של רגש אחד למצב שלי, אני מצמצמת את השיח. בעצם, הרי אני יכולה להיות גם עצובה וגם שמחה, גם שמחה וגם פוחדת. ובכלל מילה המגדירה רגש או חוויה, לעולם אינה יכולה לתאר באמת את החוויה הפנימית שהינה בלתי מילולית במהותה.

הרצון לקרוא לזה בשם, קשור לרצון שלי לדעת מי אני, מהי הזהות שלי, ומה אני מזהה שיש מולי. קבוצה של אנשים לעתים תשמח לזהות עצמה כבעלת זהות מובחנת, כמו למשל שמאלנים או ימנים, וגם תרצה לדעת מי שייך/ת אליה ומי לא. בתקופות משבר, זה לעתים הדבר הראשון והחשוב שצריך לדעת, הלנו את/ה אם לצרינו. בתקופות אחרות, יהיה משמעותי לכולנו לאפשר לנו להחזיק בזהויות שונות, להבין שיכולה להיות תפיסת עולם ימנית מבחינה כלכלית, אבל שמאלנית מבחינה פוליטית. יכול להיות שאיני מסכימה עם האדם, ועם זאת אוהבת אותו ומקבלת אותו כמות שהוא.

כך גם לגבי אבחנות. אני יכולה לחשוב שזה מאד שימושי לראות אדם כבעל מוגבלות. אני יכולה לקרוא לו נכה, כדי שיקבל את הזכויות המגיעות לו בביטוח לאומי. אבל אם אראה אותו רק כנכה, אצמצם אותו למשהו חד-ממדי. הוא יכול להיות בעל מוגבלות מבחינה אחת, ובעל אפשרויות רבות מבחינות אחרות. כך יהיה נכון גם לגבי אבחנות אחרות כמו אוטיסט או חירש, וכך נכון גם לגבי אבחנות נפשיות. כשאני מגדירה מישהו כדיכאוני, אני הופכת את זה לדבר העיקרי שמאפיין אותו. בכך אני גם מצמצמת את התפיסה שלי אותו, וגם עלולה לגרום לו להרגיש את עצמו בעיקר דרך האבחנה הזו, כמשהו שמגדיר אותו מבחינת זהות, ואף עלול למרבה הצער לקבע אותו, ולהפחית את היכולת שלו לגמישות באופן שבו הוא תופס את עצמו. הדבר יזיק ככל שתפיסת הזהות שלו תתגבש סביב הדבר הזה, עד כדי כך שהוא יתקשה לראות צדדים אחרים בעצמו.

בתהליך הטיפול ניתן לגלות שדברים שחשבנו על עצמנו כמוחלטים וודאיים, הם למעשה תפיסות שגויות שהושרשו בנו. אמרו לנו שאנחנו עצלנים, ביישנים ועוד כל מיני תארים. עם הזמן התרגלנו לחשוב כך על עצמנו, והדבר מנע מאיתנו לממש חלקים חשובים בנו, מה שגרם לתסכול וקושי רבים. לרוב עקב משבר, אז היינו צריכים להתמודד אחרת והתקשינו, אנחנו מגלים כי יש דרכים אחרות להסתכל על עצמנו. אנחנו מגלים כי בעוד שחשבנו כי השם שניתן לזה הוא מסוים, למעשה אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים, ולתפוס אחרת את האופן בו אנו מסתכלים על עצמינו.

זה לא קורה בין לילה, אבל ככל שאפשר לראות את עצמי אחרת, אפשר להבין לאן פניי מועדות, וזו חוויה שפותחת אופקים חדשים.

מומלץ מאד

חיפוש פסיכולוגים ומטפלים: