התמכרות – כוכבו של המכור

מאת: רויטל נגר, עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית

המילה התמכרות מתארת תופעה רחבה של אובדן שליטה ופיתוח תלות בחומר או בהתנהגות כפייתית חזרתית. התמכרות יכולה להיות לחומרים כגון סמים ואלכוהול, או התנהגותית כמו התמכרות להימורים.

שאלות רבות מתעוררת לנוכח התמכרות. איך קורה שאנשים מתמכרים? מה תורמת ההתמכרות עצמה, מה מטשטשת? מה מעצימה? מה סוד הכוח שלה? מדוע אנשים מתמכרים למשהו כל כך הרסני כמו אלכוהול, סמים או הימורים? הרי ברור לכל ששימוש כרוני מתמשך בחומרים הללו, פוגע בכל כך הרבה שטחי חיים, אז מדוע בכל זאת?

…"על הכוכב השלישי גר שיכור. כאן שהה הנסיך הקטן שעה קלה בלבד, אך ביקור זה דכדך את רוחו מאוד.

מה מעשיך כאן? – שאל הנסיך הקטן בראותו כי השיכור יושב לו דומם לפני מערכת שלמה של בקבוקי יין ריקים ובקבוקים מלאים.

• אני שותה – השיב השיכור קדורנית.
• ולמה הנך שותה? – הוסיף הנסיך הקטן לשאול.
• אני שותה כדי לשכוח – ענה השיכור.
• מה לשכוח? – שאל הנסיך הקטן, נכמרו רחמיו על השיכור.
• לשכוח חרפתי – הודה השיכור והרכין את ראשו.
• וחרפתך מהי? – חקרו הנסיך הקטן, שביקש לעזור לו.
• חרפת השתייה! – הפטיר השיכור והשתתק כליל.
• הנסיך הקטן פנה והלך לו, וליבו נבוך מאוד.
• "אכן מוזרים המבוגרים…מוזרים מאוד!" אמר בליבו בצאתו לדרכו." ….(מתוך "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט-אכזופרי).

אכן יש בהתמכרות מרכיב "לא הגיוני", מפוצל, מכחיש, ודיסוציאטיבי. ההתמכרות היא צורך פעיל אך חסר הגיון ובכל זאת חזק, לופת, וממלכד. להתמכרות מחירים קשים, השפעות נרחבות גופניות, רגשיות, חברתיות, תפקודיות כלכליות ובכל זאת, למרבית המכורים, תהליך הגמילה וה"פרידה" מההתמכרות, הוא תהליך לא קל.

אז למה בכל זאת?   מדוע "נופלים" להתמכרות?    מדוע גם לאחר תהליך גמילה ושמירה על "ניקיון", לעיתים חוזר המכור לשימוש פעיל בחומר?    מדוע מתפתחת התמכרות מסוימת (למשל אלכוהול ולא הימורים?).

קשה לענות על השאלות הללו במדויק מאחר וישנן סיבות רבות ומשולבות להיווצרות התמכרות מסוימת. ובכל זאת, כדי לתת מושג קל, אנסה לסקור בקצרה את הגורמים העיקריים להתמכרות (בעיקר לאלכוהול, סמים והימורים).

מחקרים מצביעים על גורמים גנטיים תורשתיים המשפיעים על היווצרות תלות (dependence) והתמכרות. למשל, מחקרים אשר בדקו את שכיחות האלכוהוליזם בקרב תאומים זהים ולא זהים ומחקרים אשר בדקו את שכיחות האלכוהוליזם בדורות השונים באותה המשפחה, מצאו שהגנטיקה אחראית לכ50% מהבעיות בשתיית אלכוהול.

עם זאת, התמכרות אינה נגרמת כתוצאה של מרכיב או גורם אחד. דפוסי התמכרות הם תוצאה של תנועה בין גורמים שונים. למשל, מרכיב גנטי יושפע מתנאי סביבה חברה ותרבות, כמו גם מבנה אישיות, תהליכים מוקדמים של ראשית החיים ובנוסף, גורמי דחק וטראומה. במילים אחרות, בראייה  אינטגרטיבית, גורמים שונים, כולם משפיעים אחד על השני ויוצרים תנועה המגבירה את הצורך בהתמכרות.

גישה פסיכולוגית דינאמית תדגיש את התהליכים הנפשיים של ההתקשרות בראשית החיים ותאמר ששיבוש בהתפתחות המוקדמת בין האם לתינוק, עלול לחולל חוויות טראומטיות חוזרות ולכונן התמכרות מאוחרת בעלת מנגנונים של כפיית החזרה. גישה מערכתית תדגיש את תהליכי הלמידה ההזדהות וההפנמה של הורה המכור. אירוע דחק טראומטי (כמו אובדן קשה, טראומת מלחמה וכד') יכול להיות גורם נוסף להתמכרות.

לעיתים נמצא שההתמכרות, כמו כל סימפטום, ממסכת בעיה רגשית עמוקה יותר. טראומה מוקדמת, משבר אקוטי, כאב בלתי נסבל על רקע אובדן, דיכאון כרוני לא מטופל, ערך עצמי מאוד פגוע, חרדה מציפה, ועוד. ההתמכרות במובן זה, או העיסוק האובססיבי בהתמכרות, ממסך את הבעיות ה"אמיתיות" וכך נמצא בעיה רפואית כפולה, תחלואה כפולה, הן של התמכרות והן של בעיה נפשית לא מטופלת.

כיצד נזהה התמכרות?

לשם כך נקבעו קריטריונים רפואיים המגדירים מהי התמכרות. בסיכום כללי אומר שכדי לבחון התמכרות יש להתייחס לדפוס התמכרותי תלותי הנמשך לפחות שנה בו השימוש גובר עם סבילות הולכת וגוברת. החומר (אלכוהול, הימורים, סמים) נצרך בכמויות גדולות יותר מהכוונה הראשונית, תוך הגברת כמויות ותדירות השימוש. החומר נצרך במטרה למנוע תסמיני גמילה או להשיג השפעה או אפקט מסוים. שימוש גובר והולך תוך הגדלה הדרגתית של סבילות ((tolerance לחומר הממכר. שימוש חוזר ונשנה למרות פגיעה גופנית, פגיעה כלכלית, פגיעה במחויבויות מרכזיות, בתפקוד כולל, ביחסי משפחה ויחסים בינאישיים. הזנחה של תחומי חיים והצטמצמות להתנהגות ממכרת הולכת וגוברת.

המכור בהדרגה מצמצם עצמו לתפקוד במעגל סגור שמטרתו שימור ההתמכרות. במובן הזה חי לבדו על "כוכב המכור", ממלכה שכל יעודה לשמר את ההתמכרות, מאחר וזהו צורך בלתי נישלט. מכורים לרוב מוצאים עצמם מכחישים את בעייתם או משקרים ביודעין כדי להמשיך את ההתנהגות המתמכרת לה זקוקים. סובלים לרוב מבדידות רבה, הרגשה שהסביבה אינה מבינה אותם, חוסר אונים נוראי, פגיעה בערך העצמי בפוטנטיות ובמסוגלות, כמו כלואים בכוכב מבודד הרחק מהעולם הפעיל הנורמטיבי.

יש כמובן שוני באופי ההתמכרות בין ה"חומרים" השונים כמו גם בין מאפייני התמכרות בין  גברים, נשים  ובני נוער.

גם בני המשפחה הקרובים, סובלים מהתמכרות המכור. בן או בת הזוג של המכור, מתמודדים עם בדידות אינהרנטית בתוך יחסים המאופיינים בהעדר קירבה, שקרים והכחשות ולעיתים אלימות. קושי כלכלי, העדר יציבות, חרדה מפני העתיד, התמודדות עם מצבי רוח קיצוניים או בלתי צפויים, בושה חברתית.

ילדי המכור חווים הורה נוכח נפקד,  או הורה נעדר. הורה עסוק בעצמו שאינו מסוגל להיענות לצרכיהם או לשמש מודל להזדהות חיובית עבורם. ילדי מכורים נוטים לרוב להסתיר את הבעיה המשפחתית, מחמת הבושה, ושוב קיימת הסכנה של למידה בין דורית והפנמה של התנהגות ממכרת.

איך יוצאים ממעגל ההתמכרות?

כדי לעבור גמילה, המכור צריך להכיר בהתמכרות שלו. המוטיבציה לגמילה היא חלק חשוב ומרכזי בתהליך הגמילה עצמו.

הטיפול לרוב משלב אבחון על מנת להעריך מה דרוש לתהליך הגמילה הספציפי של המכור (תלוי בחומר, במידת השימוש, בדרגת הנזק שנוצר, במצב הנפשי, בתמיכת המערכת המשפחתית, וכדומה).

הטיפול עצמו יכול להתקיים בכמה גישות כמו, טיפול דינאמי ממושך, טיפול המבוסס על גישת CBT , טיפול משפחתי מערכתי, טיפול קבוצתי.

לעיתים קרובות נחוץ בנוסף טיפול פסיכיאטרי הכולל התערבות תרופתית. ישנם מצבים בהם נראה שיש צורך בטיפול כולל הנותן מענה גם להתמכרות, אך גם לבעיות פסיכיאטריות נוספות כגון דיכאון, חרדה וכדומה. (תחלואה כפולה).

במצבים מסוימים נדרש אשפוז לשם גמילה פיזית (אלכוהול וסמים), שלב הכרחי לשם גמילה מחומר בתוך מערך אשפוזי רפואי מגן ובטוח.

גישת 12 הצעדים הינה גישה נפוצה לטיפול במכורים, גישה המתקיימת בקבוצות בקהילה על פי תורת 12 הצעדים.

לרוב, העמדה כלפי התמכרות היא עמדה הרואה בהתמכרות מחלה לכל החיים. במובן זה, לא ניתן להסתפק בגמילה בלבד, אלא בשינוי אורח חיים ובשינוי תודעתי ורגשי משמעותי כדי להימנע מ"נפילה" חזרה להתמכרות. לשם כך ניתן להיעזר ולהסתייע בטיפולים על סוגיהם השונים (relapse prevention), המציעים טיפול ליווי ומעקב ממושכים לאורך החיים.

על אף הנאמר, אני רוצה לסיים באמירה אופטימית.

ההתמכרות, על אף היותה עיקשת, אובססיבית וערמומית, יכולה להיות מרוסנת, אם המכור מקבל החלטה להיגמל, נעזר בטיפול המתאים לו ומתמיד לאורך זמן.

הדבר אפשרי.

אמנם מדובר במחלה, אך מחלה שניתן לשלוט בה ע"י שינוי תפיסה ואורח חיים, מודעות, ועבודה רגשית עמוקה.

במובן זה, תמיד ישנה תקווה.