מה הוא סגר?
סגר הוא הפרדה והגבלת תנועה של אנשים בעלי פוטנציאל חשיפה למחלה מדבקת, על מנת לברר אם הם חולים בכך. הסגר מסייע להפחית את הסיכון לפגיעה באחרים.
הגדרה זו שונה מבידוד, שמתייחסת להפרדה של אנשים אשר אובחנו כחולים במחלה מדבקת, מאנשים שאינם חולים. עם זאת, לא תמיד מבחינים בין שניהם, במיוחד באמצעי התקשורת.
המילה סגר שימשה לראשונה בוונציה, איטליה בשנת 1127 בפרוץ מחלת הצרעת, והיא הייתה בשימוש נרחב גם בתגובה למגפת ה'מוות השחור‘. כעבור 300 שנה בריטניה החלה להטיל סגר בתגובה למגיפה שפרצה בארצם, בנוסף, סגר הוטל ברחבי סין וקנדה במהלך התפרצות תסמונת הנשימה החריפה – סארס (SARS) ב- 2003. בדומה, כפרים שלמים במדינות רבות במערב אפריקה הושמו בסגר במהלך ההתפרצות נגיף האבולה בשנת 2014. בחודש דצמבר 2019 מדינות רבות כולל ישראל חזרו להשתמש במונח סגר לאחר התפרצות מחלת נגיף הקורונה. מדינות רבות ביקשו מאנשים שעלולים לבוא במגע עם הווירוס לבודד את עצמם בבית או במתקן הסגר ייעודי.
ההשפעה נפשית של סגר
סקירה זו מתבססת על מאמרה של ד"ר לאה שלף, אשר תורגם לעברית (1). הסקירה של ההשפעה הפסיכולוגית של הסגר נעשה באמצעות שלושה מאגרי מידע אלקטרוניים. מתוך 3,166 מאמרים שנמצאו, נכללו 24 אשר היו רלוונטיים לנושא סקירה זו. להל"ן סיכום ממצאיהם.
חוקרים השוו את מצבם הנפשי של צוותים רופאים אשר יתכן שבאו במגע עם סארס ושהו על כן בסגר, לעומת כאלה שלא שהו בסגר.
במחקרים אלו מצאו כי מיד לאחר סיום תקופת הסגר (9 ימים), הסגר היה הגורם המנבא ביותר לסימפטומים של הפרעת דחק חמורה. חברי הקבוצה ששהו בהסגר היו בעלי הסיכוי הגבוה יותר לדווח על תשישות, תחושת ניתוק מאחרים, חרדה בעת התמודדות עם חולים מאומתים, רגזנות, נדודי שינה, ריכוז לקוי, קושי בקבלת החלטות, ירידה בביצועים מקצועיים, חוסר רצון לבוא לעבודה ומחשבה על התפטרות.
במחקר אחר נטען כי ההשפעה של הסגר היה הגורם המנבא לתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומתית בקרב צוות רפואי בבית החולים, אפילו 3 שנים לאחר מכן. עוד דווח על מצוקה נפשית גבוהה בקרב קבוצת אנשים ששהו בסגר במהלך ההתפרצות שפעת הסוסים, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית באוסטרליה .
יתר על כן מחקר שהשווה תסמיני דחק פוסט טראומטי אצל הורים וילדים ששהו בסגר בהשוואה לקבוצת הורים וילדים שלא שהו בסגר גילו, כי רמת הדחק הממוצעת לאחר הסגר היו גבוהים פי ארבעה בקרב ילדים ששהו בסגר, בהשוואה לילדים שלא היו בסגר. כמו כן נמצא שיש קשר בין סגר לבין סימפטומים של דיכאון גם 3 שנים לאחר סגר.
מחקרים שסקרו רק את אלו ששהו בסגר ללא השוואה עם קבוצה אחרת – דיווחו בדרך כלל על שכיחות גבוהה של תסמיני מצוקה פסיכולוגית והפרעה נפשית, הפרעות רגשיות, דיכאון, דחק, מצב רוח ירוד, רגזנות, נדודי שינה, תסמינים פוסט טראומתים, כעס, תשישות רגשית, מצב רוח ירוד ורגזנות.
השפעות ארוכות טווח של סגר
שלוש שנים לאחר התפרצות הסארס, נמצא שימוש לרעה באלכוהול. לדוגמא, תסמיני תלות באלכוהול נמצאו בקרב צוות רפואי לאחר הסגר. בנוסף, התנהגויות נמנעות, צמצום קשר ישיר עם אנשים אחרים {חסר פה משהו]. מחקר שנעשה בקרב אנשים שהושמו בסגר בגלל חשד החשיפה לנגיף הסארס ציין כי יותר ממחצית מהאנשים שהיו בסגר נמנעו מלהיות במחיצת אנשים שהשתעלו או התעטשו, נמנעו ממקומות סגורים צפופים ונמנעו מכל מרחב ציבורי בשבועות שלאחר תקופת הסגר. מחקר אחר דיווח כי מספר משתתפים תיארו שינויים התנהגותיים ארוכי טווח לאחר תקופת הסגר, כגון שטיפת ידיים מרובה והימנעות ממרכזים הומי אדם. עוד צוין כי לגבי לחלקם החזרה לחיים נורמליים התעכבה בחודשים רבים.
גורמי דחק במהלך הסגר
פחד מהדבקה
נחקרים שהיו בסגר דווחו על חשש לבריאותם או פחד מהדבקה. כמו כן, חששו להדביק בני המשפחה בהשוואה לאלה שלא שהו בסגר. הם גם חששו במיוחד אם חוו תסמינים גופניים שעלולים להיות קשורים למחלה, וחששו כי התסמינים עשויים לשקף זיהום מתמשך. חששות אלה באו לידי בטוי בקשיים נפשיים מספר חודשים אחר כך.
תסכול ושעמום
הוכח כי יציאה משגרת החיים הרגילה והפחתה במגע חברתי ופיזי עם אחרים גורם לשעמום, תסכול ותחושת בידוד משאר העולם מה שהציק לאנשים שהיו בסגר. תסכול זה הוחמר כאשר נבדקים דווחו כי לא הצליחו לקחת חלק בפעילויות הרגילות, כמו קניות לצורך צרכים בסיסיים או לא יכלו להשתתף בפעילויות ברשתות החברתיות באמצעות הטלפון או האינטרנט.
חוסר באספקה שוטפת
חוסר באספקה בסיסית (למשל, אוכל, מים, בגדים או מגורים) במהלך הסגר היה מקור לתסכול והמשיך להיות קשור בחרדה וכעס גם כ-4–6 חודשים לאחר היציאה מהסגר. אי יכולת לקבל טיפול רפואי שוטף כולל מרשמים, הווה גם כן בעיה עבור חלק מאלו ששהו בסגר. אנשים שהיו בסגר דיווחו כי קיבלו את המסכות והמדחום שלהם באיחור או בכלל לא, מזון, מים וחפצים אחרים הופצו רק לסירוגין ע"י רשויות המדינה, ולאספקת המזון לקח זמן רב להגיע. למרות שהאנשים ששהו בהסגר במהלך פרוץ SARS בטורונטו היללו את רשויות הבריאות הציבורית עבור קבלת ערכות אספקה רפואית בתחילת תקופת הסגר, הם לא קיבלו מצרכים או אספקה שוטפת אחרת הדרושה לחיי היום יום.
מידע לא מספק
רבים שהיו בסגר דווחו כי מידע לא מהיימן מרשויות הבריאות הציבורית היווה גורם דחק משמעותי בעבורם. הם דיווחו על הנחיות לא מספיק ברורות לגבי פעולות שיש לנקוט ובלבול בנוגע למטרת הסגר. היו ההבדלים בסגנון, בגישה ובתוכן של הודעות שונות בנושא בריאות הציבור בשל תיאום לקוי תרם אף הוא לאי בהירות. היתה חוסר בהירות לגבי רמות הסיכון השונות, בפרט כאשר אלו הובילו לכך שהמשתתפים חששו מהגרוע ביותר. המשתתפים דיווחו גם על חוסר שקיפות בנוגע לחומרת המגיפה מצד גורמי בריאות ופקידי ממשל. יתכן וזה היה קשור להיעדר רציונאל או הנחיות ברורות. נושא זה הקשה על קיום פרוטוקול של סגר והיה גורם שניבא באופן משמעותי תסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטיים .
גורמי דחק לאחר הסגר
כספים
הפסד כספי יכול להוות בעיה במהלך הסגר, כאשר אנשים שאינם מסוגלים לעבוד נאלצים להפסיק פעילותם המקצועית מבלי יכולת תכנון קדימה, ולכך השפעות ארוכות טווח. במחקרים שנסקרו, ההפסד הכספי כתוצאה מסגר יצר מצוקה סוציו-אקונומית קשה. זהו אחד מגורמי הסיכון לתסמינים של מצוקה נפשית. כעסים וחרדות יכולים ללוות עוד מספר חודשים לאחר הסגר. עוד נמצא במחקר שנערך בקרב אנשים ששהו בסגר בשל הסיכוי להיחשף לנגיף האבולה, כי למרות שהמשתתפים קיבלו סיוע כלכלי מהרשיות, חלקם חשו שהסכום לא היה מספיק וכי זה הגיע מאוחר מדי. רבים חשו שהסיוע שקיבלו לא כיסה את הוצאותיהם המקצועיות השוטפות. רבים נעשו תלויים כלכלית במשפחותיהם במהלך הסגר, מה שלעתים גרם לקונפליקטים בתוך המשפחה. במקומות שההחזר הכספי הגיע באיטיות, זה גרם לאלו שהיו במצב כלכלי פחות טוב להיאבק על זכויותיהם, מצב שדרש מהם משאבים נפשיים גדולים.
כמו כן אנשים שהיו בסגר עם הכנסה ביתית נמוכה, הביעו חשש לאובדן כלכלי, הראו רמה גבוהה יותר של תסמינים פוסט טראומתיים ותסמינים דיכאוניים. תסמינים אלה אפיינו אותם ככל הנראה מכיוון שבעלי הכנסות נמוכות היו בסיכון גבוה יותר להיפגע באופן זמני מהמצב הכלכלי, בהשוואה לבעלי הכנסות גבוהות יותר.
סטיגמה
סטיגמה הייתה נושא עיקרי בספרות, בהשוואה בין עובדי צוות רפואי ששהו בסגר לעומת אלה שלא שהו בסגר. הנבדקים שהיו בסגר נטו באופן משמעותי יותר לדווח על סטיגמה ועל דחייה על ידי אנשים בשכונותיהם. נבדקים בכמה מחקרים דיווחו כי אחרים התייחסו אליהם באופן שונה: נמנעו מהם, הפסיקו להזמין אותם לאירועים חברתיים, התייחסו אליהם בחשד ובחשדנות והעירו הערות ביקורתיות. כמה מהצוותים הרפואיים שהיו מעורבים בטיפול בעת התפרצות האבולה בסנגל דיווחו כי הסגר הוביל את משפחותיהם להעריך את עבודתם כמסוכנת מדי, מה שיצר מתח רב וקונפליקטים בתוך הבית. שלושה נבדקים באותו מחקר דיווחו כי אינם מסוגלים לשוב לעבודתם עם תום הסגר משום שמעסיקיהם הביעו פחד מהידבקות. אלה שנמצאים בסגר במהלך מגיפת האבולה בליבריה דיווחו כי סטיגמה עלולה להוביל להתפרקות של קבוצות מיעוט בקהילה, מכיוון שלרוב נאמר שמשפחות הנמצאות בסגר שייכות לקבוצות אתניות, שבטים או דתות שונות ונתפסו כמסוכנים כי היו שונים. יתכן שהסטיגמה הזו לאחר השהיה בסגר, הובילה את המשתתפים במחקר זה לשמור בסוד על מחלות אחרות (שאינן אבולה), הניתנות לטיפול בקלות, ונמנעו בשל כך מלבקש עזרה.
לסיכום
סקירה זו מצביעה על כך כי ההשפעה הפסיכולוגית של סגר היא רחבה, משמעותית ויכולה להימשך לאורך זמן. מנגד, ההשפעות הפסיכולוגיות כתוצאה מהעדר הסגר ואפשרות של התפשטות מחלות עלולות להיות גרועות יותר. עם זאת, שלילת חירות מאנשים לטובת הציבור הרחב היא לרוב מעוררת מחלוקת וצריך לטפל בנושא בזהירות.
אם הסגר הוא חיוני, התוצאות של הסקירה הנוכחית מצביעות על כך שעל גורמים רשמיים לנקוט בכל צעד אפשרי על מנת להבטיח שהחוויה הזו תהיה נסבלת ככל האפשר לשוהים בסגר.
השכלה כללית אודות המחלה והרציונל בנושא הסגר המסופק לציבור הרחב יכולה להועיל להפחתת החששות והסטיגמות בנוגע לאנשים ששהו בהסגר. מידע מפורט יותר המיועד לבתי ספר ומקומות עבודה עשוי להועיל גם כן.
הוכח שהתמודדות עם פחד מהלא ידוע תורמת לסטיגמטיזציה (כפי שהיה במהלך פרוץ עמדות בציבור הרחבה- SARS). נושא זה מדגיש את הצורך של גורמי בריאות הציבור לספק מידע בצורה אמינה, מהירה וברורה לכלל האוכלוסייה, כדי לקדם הבנה מדויקת יותר של המצב. בנוסף, גורמי הבריאות המופקדים על ביצוע הסגר, אשר מעצם הגדרתם ממשיכים לעבוד ועל כן חיים עם ביטחון תעסוקתי סביר, צריכים לזכור שלא כולם נמצאים באותו מצב, ולקחת זאת בחשבון במתן המלצותיהם.
התקשורת היא בעלת השפעה חזקה על עמדות הציבור ועל ייצור כותרות דרמטיות. יתכן שדיווחים שונים בתקשורת תורמים לסטיגמה המאפיינת עמדות בציבור הרחב. אי לכך, יש לעודד תקשורת אחראית, הניזונה ממקורות אמינים ומצליחה לספק דיווח מאוזן.
תוצאות סקירה זו מראה שיכולות להיות השלכות ארוכות טווח, לא רק על האנשים שנמצאים בהסגר, אלא גם על מערכת הבריאות שמנהלת את הסגר, כמו גם על אנשי ממשל ואנשי הבריאות הציבורי שאחראים לה.
מקורות
מאמר סקירה: השפעות פסיכולוגיות של סגר וכיצד להפחית אותן
תרגום: ד"ר לאה שלף המאמר הנ"ל הינו תרגום מאמר סקירת ספרות שהתפרסם לאחרונה ורלוונטי לימנו.
Brooks, S. K., Webster, R. K., Smith, L. E., Woodland, L., Wessely, S., Greenberg, N., & Rubin, G. J. (2020). The psychological impact of quarantine and how to reduce it: rapid review of the evidence.
Lancet 2020; 395: 912–20. DOI:https://doi.org/10.1016/S0140-6736(20)30460-8
הכותב: ד"ר עמיר ביראני, חבר בקבוצת טנ"א מטפל נפשי (פסיכותרפיסט), מוסמך לטפול זוגי ומשפחתי, קב"ן בצה"ל (מילואים). חיי ועובד בדאלית אל כרמל.
