טיפול דינמי: מהו? וכיצד התפתח?

כתבת מערכת

מהו טיפול פסיכודינמי?

כיום, הרעיון של טיפול נשמע כמעט מובן מאליו: להקל על מצוקה באמצעות שגרה של שיחות עם מטפל/ת. קשה להאמין, שלא תמיד זה היה כך: המסגרת הטיפולית, שהיום היא מושג בלתי נפרד מחיינו, נוצרה למעשה רק בימיו של פרויד, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

 

פרויד, שהיה רופא נוירולוג בהכשרתו, טיפל בבעיות פיזיות שלא היה להן הסבר (למשל – שיתוקים לא מוסברים בגוף) באמצעות הטיפול הנפשי. בתחילה, הוא והאנשים שעבדו בסביבתו השתמשו בשיטה של היפנוזה, אולם בהמשך, התגבשה שיטה שאותה הם חוו כיעילה יותר – דיבור באסוציאציות חופשיות, כלומר, דיבור באופן חופשי, לא מבוקר, ממחשבה למחשבה.

 

אחת ההמשגות המשמעותיות ביותר של פרויד היא ההגדרה המוכרת לנו של מודע ולא מודע. הוא האמין, שחלק מהקשיים המשמעותיים ביותר שהאדם חווה קשורים בלא-מודע שלו; מחשבות שקשה לקבל ולהכיר בהן שנמצאות שם (למשל, סוגים שונים של דחפים מיניים או תוקפניים). הדיבור החופשי עם המטפל/ת עם המטופל/ת והעבודה המשותפת, מאפשרים עלייה של אותן מחשבות ולבסוף הכרה וקבלה שלהן, עד שלבסוף תחושת החרדה והאשמה פוחתות והקונפליקט הלא מודע מגיע לידי פתרון.

 

פסיכודינמי – הדינמיקה של כוחות הנפש

אם כן – פרויד למעשה עסק בדינמיקה של כוחות הנפש (פסיכו-דינמי) – וככל שעבר הזמן הוא גיבש תפיסות נוספות באשר לטיפול הנפשי.

 

הוא האמין, למשל, שלמטופל יש התנגדות להתקדם בטיפול הנפשי בשל פחד מהדברים שיימצאו בלא-מודע שלו, ושבטיפול צריך לאתר את מקורות ההתנגדות לשינוי ולהתמודד איתם. הוא התייחס גם למושג של "העברה" – הרעיון העומד בבסיס מושג זה הוא שהמטופל/ת משליכ/ה על המטפל/ת תפיסות, רגשות ומחשבות שיש לה או לו ביחס לדמויות משמעותיות אחרות שנתקל/ה בהן בחייו/ה (למשל, אמא שלו/ה). כלומר – המטופלים לא מתייחסים למטפליהם כמי שהם במציאות, אלא בהתאם לדפוסים שהם מכירים משלבים מוקדמים יותר בחיים.

 

לפיכך המטפל צריך לדאוג לצמצם את ביטויי אישיותו ולהפוך "למסך נקי" כדי לאפשר את ההשלכות של המטופל. על המטפל מוטלת האחריות לזהות את ההשלכות כחלק מהניסיון להבין יותר את המטופל ואת היחסים המשמעותיים שחווה בחייו. בנוסף קיימת גם "העברה נגדית" שזו התגובה של המטפל להעברה של המטופל כמו גם האופן שבו המטפל חווה את המטופל מתוך החוויות האישיות שלו.

 

פיתוח הטיפול הדינמי

 

ממשיכי דרכו של פרויד המשיכו ופיתחו את הטיפול הפסיכודינמי, כגון מלאני קליין, שהייתה תלמידתו של פרויד. לפי תפיסתה, התינוק נולד עם עולם פנימי שלם של פנטזיות מבהילות הקשורות להרס של עצמו או של אחרים, לתוקפנות ולקנאה.

 

בינקות המוקדמת וגם במצבים מסוימים בחיים, הנטייה המולדת היא לראות סיטואציות שונות בסוג של פיצול – שחור ולבן, ולחוות רגשות מוקצנים כלפי המושא של הרגש (אהבה מחד, שנאה וזעם מאידך). עם הגדילה וההתפתחות או בסיטואציות פחות מעוררות חרדה, אנחנו מסוגלים לראות את האדם השלם על חלקיו השונים, ולהבין שיש מורכבות באנשים שונים ובסיטואציות שונות בחיים (למשל – אדם שאנחנו אוהבים הוא לפעמים קשה במובנים מסוימים, בנו עצמנו יש חלקים טובים וחלקם פחות טובים). בשלב הדפרסיבי, התינוק מבין שהאם שהוא אוהב היא גם האם שהוא שונא, ומנסה לתקן את ההרס. בהמשך לפרויד, קליין השתמשה בטיפול שלה בטכניקה של פרשנות המתייחסת לעתים קרובות להעברה – טכניקה במסגרתה המטפל מציע למטופל לבחון תובנה כלשהי בנוגע לדברים שעלו בטיפול גם ביחס למטפל עצמו (דוגמה פשטנית – המטפל יכול לומר למטופל: המחשבות שהבאת כעת לגבי בת הזוג שלך אולי הן בעצם המחשבות שאתה גם חושב עלי).

 

אנשי מקצוע נוספים נשארו עם ההגדרה של פרויד לטיפול והרחיבו אותה: דונלד ויניקוט הוא דוגמא למטפל שהעשיר את התחום במגוון מושגים ותפיסות. בהמשך לפרויד, הוא דיבר על קיומה של המציאות בנוסף לקיום של עולם פנימי של פנטזיות והשלכות, ועל הצורך שהאדם יהיה מסוגל להכיר גם במציאות המשותפת לכל האנשים, על כל הדרישות שנובעות ממנה (להיות אדם שמסוגל להתנהל בחברה אנושית), ויניקוט הדגיש את החשיבות של משחק ויצירתיות, של מרחב פוטנציאלי שבו הדמיון והפנטזיה מעורבבים במציאות באופן פרדוקסלי.

 

הוא עסק גם במושג של ״עצמי כוזב״ ו-״עצמי אמיתי״. לשיטתו, לתינוקות ולפעוטות יש עודף של עצמי כוזב אם הם מנסים לפעול בעולם באופן לא ספונטני ואותנטי, רק בתגובה לסביבה שלעתים אינה מאפשרת להם ביטוי נינוח של העצמי האותנטי שלהם. בטיפול, לשיטתו יש לייצר מרחב משחקי בו ניתן יהיה לבטא חלקים יצירתיים ואותנטיים שהיו קפואים זמן רב.

 

הפסיכואנליטיקן היינץ קוהוט שם דגש מיוחד על סוג הקשר שנוצר בין המטפל למטופל. הוא נתן לגיטימציה לתופעה של נרקיסיזם במקום להתייחס אליה באופן שיפוטי, כפי שהיה מקובל בתיאוריות פסיכולוגיות אחרות.
הוא התייחס לצורך של הילד לקבל אמפתיה – במובן של הבנה והזדהות עם תחושותיו ועולמו הפנימי, וכן לקבל הערכה ואף התפעלות והערצה מהסובבים אותו (למשל, האמא שאומרת לבת הקטנה – "את הכי מקסימה בעולם"). למעשה, הצורך הזה נמשך במידה פחותה לאורך כל החיים. לעיתים, כך סבר, חלק מהמטופלים מגיעים לטיפול לאחר שחוו חסך בהיבט הזה בילדותם – כלומר, לא קיבלו מהדמויות המטפלות הראשוניות אמפתיה והתפעלות בדרגה מספקת, כולל בעיתוי הנכון, לכשנזקקו לכך במיוחד.

 

קוהוט דיבר על החובה המקצועית לתת למטופל סביבה אמפתית התומכת בתחושת העצמי שהינה עדיין שברירית, סביבה שתאפשר למטופל להרגיש מובן ומוערך. ניתן לראות, שזו גישה שונה באופן משמעותי מגישתם של פסיכואנליטיקאים אחרים שהוזכרו – כיוון שהיא מבוססת על מילוי צרכים ולא רק על פרשנות. יחד עם זאת, המשותף לכולם הוא עצם הרעיון שניתן לטפל בבעיות נפשיות באמצעות הקשר והשיח הטיפולי. כמו כן, נציין שהיכולת להעריך את הישגיו ההתפתחותיים של המטופל וכן יכולת אמפתית אינם הנחלה הבלעדית של מטפלים מסוג כזה או אחר.

 

טיפול דינמי כיום

 

בעשרות השנים האחרונות צומחים גם זרמים נוספים. אחת הדרכים של המטפל להכיר את המטופל ולהבין אותו היא לזהות מה שהמטופל מעורר בו באופן אישי – כלומר, אלו תחושות מתעוררות אצלו בזמן המפגש עם המטופל המסוים הזה. בזרם ההתייחסותי, המטפלים שמים דגש על הקשר המיוחד והחד-פעמי בין המטפל והמטופל. המטפלת בטיפול כזה מבקשת לעתים ללמד את המטופל באופן פעיל איך הוא משפיע עליה כאדם ואילו תחושות הוא מייצר במפגש בינאישי, מתוך מחשבה שהדבר יעזור לו להכיר טוב יותר את כל חלקיו השונים. זאת, בשילוב עם מושגים וטכניקות שהם חלק בלתי נפרד מטיפול פסיכודינמי באשר הוא (פרשנות, אמפתיה, העברה, ועוד).

 

כיום, קיימים גם טיפולים אינטגרטיביים – כלומר, טיפולים פסיכולוגיים שמשלבים בין מספר עקרונות טיפוליים. לדוגמא, הטיפול הפסיכודינמי, על כל סוגיו, יכול להשתלב בטיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי). בטיפול אינטגרטיבי כזה, המאמץ הטיפולי יוכוון לשינוי ההתנהגות ולבחינת דפוסי המחשבה של המטופל (אלה עקרונות ששמים עליהם דגש בטכניקת ה-CBT), אך גם בזיהוי מעמיק יותר של תחושות ויחסים בעולמו של המטופל (דבר שמאפיין את הטיפול הפסיכודינמי). בתחילת הטיפול, ייתכן ששיטה מסוימת תתאים יותר, בעוד שבהמשך הטיפול, שיטה אחרת יכולה להיעשות מרכזית יותר – הדבר תלוי בגישה הטיפולית של המטפל ובצרכים של המטופל באותה העת.

 

השיטות שונות ונבדלות זו מזו במידה כזו או אחרת, אך דבר אחד משותף לכולן – האמונה שיש לחתור לכך שהאדם ירגיש בסופו של דבר טוב יותר ויוכל לפתור את מצוקותיו (הן בעולם הפנימי והן במציאות), במהלך ובעקבות טיפול באמצעות דיבור.

 

מצאתם עניין בטיפול דינמי? להלן מונחים נוספים שעשויים לעניין אתכם:

OCD | פסיכותרפיה | הפרעות אכילה | הפרעות שינה

נשלח ב מאמרים