(כמעט) לכל סיום התחלה חדשה

מאת: רבקה חוברס, פסיכולוגית קלינית מדריכה, ירושלים

בחשיבה המערבית החילונית ישנם שני רגעים, בהם ההתחלה והסוף נתפסים כמוחלטים. מדובר (בהתאמה) ברגע היווצרות החיים וברגע המוות. בין שתי נקודות הציון המוחלטות האלה חולפים חיים שלמים, שיש בהם מחזוריות של סופים ושל התחלות. בתהליך הטיפולי מתבטאת החשיבה הזו בתפיסה, שאנו יכולים לפתוח דף חדש (או פרק חדש) בנרטיב, המספר את חיינו, אך לעולם  לא יהיה הדף הזה" דף חלק". תמיד הוא יבטא שאיפה להקנות לנו את החוויה של רצף ושל חבור בין עברנו, להווה שלנו ולעתיד, אליו אנו הולכים.

בתהליך הטיפולי, כמו בחיים עצמם, ניתן לציין בבהירות ובדיוק את רגע ההתחלה של הטיפול (הקשר הראשוני עם הפניה) ואת רגע סיומו (יציאתו של המטופל מחדר הטפול אחרי פגישת הסיום). למעשה, הרגע המסיים אינו מוחלט כרגע ההתחלה: המטופל (והמטפל) נושאים עימם ובתוכם את חווית המפגש הממושך, גם כשתמו הפגישות. במקרים מסוימים קיימת חזרה לטיפול להתחלה של  "מחזור טיפולי" נוסף, (שהיא תמיד סוג של המשך, גם כן).

בין נקודת המפגש לנקודת הפרידה ה"כמו מוחלטות" – מתרחשים חיים טיפוליים שלמים, הרוויים בהתחלות ובסיומים, המתרחשים בכל פגישה. האלמנט הבולט והמאפיין של אלה מקבל ביטוי בחוויה של המעבריות.

בתחילת הפגישה מתרחש המעבר מן החוץ אל הפנים: המטופל נכנס לחדר הטפול ובקצב שלו מותיר אחריו את המציאות הדוחקת, את רעשי העולם החיצוני ואת השפה התפקודית של חיי היומיום. מדובר בפגישה בת 50 דקות, (בד"כ), המתרחשת כשהוא חובר אל עולמו הפנימי. חדר הטיפול ודמות המטפל (כמו שאר מרכיבי המסגרת הטיפולית ) מזמינים אותו בכל פעם מחדש להתחיל מסע אינטנסיבי ותחום בזמן – אל עצמו. המסע הזה יכול להיות בעל חיבור ברור אל השיח של הפגישה הקודמת או חדש לגמרי, לפחות למראית עין. בתהליך הטיפולי המצטבר התחלה של כל פגישה כזו והדרך, בה היא מתפתחת ונקשרת, מתחברים לרצף המכונה "טיפול", ויותר מכך תורמים לחוויית הרצף של מה שמכונה "עצמי" או "אני".

כל פגישה טיפולית מגיעה אל סיומה. בכל פגישה טיפולית מתרחשת פרידה קטנה. המטופל אינו נפרד רק מהמטפל אלא גם מאיזו הוויה ייחודית, המאפיינת את המפגש הטיפולי. כמו רגע המפגש גם רגעי הפרידה כרוכים ושזורים במעבר מן הפנים האישי, האינטימי, הרגרסיבי לעתים, אל משימות החיים בחוץ, אל שפת העשייה ואל שפת "ההיגיון". בינו לבין עצמו, באופן מודע או ללא מחשבה מכוונת, ימשך השיח הפנימי, שהחל בפגישה, ובכל מקרה מצפה לו התחלה נוספת כבר בפגישה הבאה.

ראשיתו של טיפול פסיכולוגי היא התחלה חדשה בתוך חיים, שהחלו (מעט או הרבה) קודם. זוהי יציאה למסע בלתי מוכר אל הבלתי ידוע, לפעמים. אבל גם טפול שמסתיים הוא סוג של התחלה חדשה, בה מתנהל אדם בתוך חייו לבדו מתוך עצמיות שהתגלתה והתרחבה.

נשלח ב מאמרים