כשאנו לומדים להיות מודעים לחציו הריק של הבקבוק, גם אם הוא רק בדמיוננו – אנו יכולים ליהנות הרבה יותר מהקיים, להתמקד בטוב שבמרכיבי החיים שלנו ולמצוא ביתר קלות את הדרך אל האושר. ניסוי שנערך בקרב סטודנטים מוכיח זאת, ומראה שכל אחד מאיתנו יכול לתרגל מצב תודעה שמשפר את תחושות הסיפוק והמשמעות בחיים.
מאת ארז נער, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט, חבר "טנא"
לכל אחד מאיתנו ניתן פרק זמן מוגבל של חיים בעולם הזה, ואף אחד אינו יכול "להספיק הכול". לכן, הבחירות שנעשה בימי חיינו וסדרי העדיפויות שנאמץ, הם ככל הנראה המפתח העיקרי לחיים מספקים ובעלי משמעות.
כדי להפנים זאת, חישבו רגע על השאלה הבאה: נאמר, שבעוד חודש אחד עליכם לעזוב את העיר שבה אתם גרים ולעבור לחיות בעיר מרוחקת. נגיד גם, שכל העניינים הארגוניים הכרוכים בכך, כבר מטופלים ומסודרים. איך תבלו את הזמן שנותר לכם בסביבת חייכם הנוכחית? יש לכם רק שלושים יום – והשעון, איך לא, מתקתק.
שאלה זו בדיוק נשאלה במחקר שנערך לאחרונה בקרב סטודנטים, כדי לבדוק את סדרי העדיפויות שלהם אל מול מדד האושר האישי. החוקרים ביקשו לדעת כיצד הם מדמיינים את הזמן שנותר להם ללמוד באוניברסיטה, ואיך היו בוחרים להעביר אותו, לו יכלו לשלוט בכך. הסטודנטים שהשתתפו במחקר הוזמנו למפגשים שבועיים, שבמהלכם בדקו החוקרים את סדר יומם, את הדברים שבחרו לעשות ואת מצב הרוח שלהם. הסטודנטים בקבוצת המחקר התבקשו לענות על השאלה שעליה דיברנו, בעוד שחברי קבוצת הביקורת לא נשאלו שאלה כזאת או דומה.
התוצאות היו מאלפות: הסטודנטים שהתמודדו עם "שאלת שלושים הימים" לגבי מעבר לעיר אחרת, הראו רמות גבוהות יותר של אושר, לא רק במהלך אותם ארבעה שבועות שבהם "התכוננו למעבר" (ההיפותטי כמובן), אלא גם חודשיים לאחר מכן.
מודעים לתקתוק השעון
ממה נבע השיפור המתמשך במצב הרוח, דווקא בקרב אלו שהיו צריכים להתמודד עם אתגר אישי לא פשוט? מסתבר, שתחושת המשמעות והמיצוי בחיים קשורה לצורך שלנו לבצע בחירות ולקבל החלטות. כשאנחנו מודעים יותר לאפשרויות, וחייבים לבחור מביניהן, אנו חשים את הסיפוק שבתחושת העצמאות, המימוש והמיצוי, מפיקים יותר מיחסים בין-אישיים וחשים את החוויות הטובות באופן ברור ומוחשי יותר מאשר במסגרת חיי היומיום הרגילים – דווקא בגלל שהזמן קצוב ואנחנו מודעים ל"תקתוק השעון".
אחת הסטודנטיות שהשתתפו במחקר תיארה זאת כך: "הייתי יותר פרודוקטיבית, לא בזבזתי זמן בעבודה כדי שאספיק להיפגש עם חברים". סטודנט אחר סיפר: "בריצות שלי לאורך הטיילת פתאום הסתכלתי יותר מסביב, חשבתי שיהיה ממש חבל אם לא ארוץ כאן יותר והבנתי כמה שאני אוהב לחיות בעיר הזאת".
סטודנטים אלו, מסתבר, חשו אקטיביים יותר ומסופקים יותר בגלל הגברת תחושת השליטה במודעות שלהם לחייהם ובתהליכי קבלת ההחלטות, גם אם מדובר בבחירות יומימיות "קטנות". תחושת הזמניות (הדמיונית) איפשרה להם לחשוב בבהירות מהו סדר העדיפות הנכון עבורם ומה עושה להם טוב בחיים. כתוצאה מכך, הם בחרו לבצע עשייה שהם מוכשרים בה, דייקו את הפעילויות המהנות עבורם, ובתוך כך איפשרו לעצמם לפגוש יותר אנשים אהובים. למעשה, לפרק זמן מוגדר הם הצליחו להשתחרר ממחשבות על "אולי", "הייתי צריך" ו"יכולתי אחרת" – כל אותן חרטות שמציפות אותנו שוב ושוב, ולא פעם משתלטות על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. במקום זאת, הם התמקדו במה שמאפשר לחיים להיות מלאים ומספקים.
במילים אחרות: התרגיל הזה איפשר להם לראות את חציו המלא של הבקבוק (חוויות טובות ושימור זיכרונות נעימים), דווקא בגלל שהחלק הריק (עזיבת עיר המגורים) הוצג לפניהם במלואו. למרות שעבור רוב הסטודנטים השאלה הייתה היפותטית לחלוטין (לחלקם הגדול נותר עוד זמן רב ללמוד באוניברסיטה), הם הצליחו לאמץ את נקודת המבט המיוחדת, וזו איפשרה להם לזרז תהליכי שינוי חיוביים.
להבין מה משמח אותנו
כיצד המחקר הזה, והתובנות שהוא מביא איתו, יכולים להשפיע על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו? התשובה נמצאת במילה אחת: תיעדוף.
התובנה העיקרית היא לא לשכוח לרגע כמה שחשוב לתעדף. להציב בפני עצמנו שאלות היפותטיות, גם מאתגרות, כדי לבדוק עם עצמנו שוב ושוב מה באמת חשוב לנו בחיים. דרך תהליך כזה, נוכל לשים את האצבע על הדברים שממלאים אותנו אושר ומשמעות – דברים שבחיי השגרה אנו נוטים לשכוח כמה הם חשובים עבורנו.
איך עושים זאת? בואו נשתמש באותו תרגיל, שבעזרתו נוכל לאמן את עצמנו בביצוע תיעדופים: חישבו גם אתם, מה הייתם רוצים לעשות, לו הייתם חייבים לעבור בעוד שלושים יום לעזוב את עיר מגוריכם ולעבור לעיר מרוחקת?
כדי להפיק תועלת אמיתית מהתרגיל, נאמר שכל הפרוצדורות כבר מסודרות, ואינכם נדרשים להטריד את עצמכם במציאת בית חדש, עבודה חדשה, אריזה וכדומה. חישבו רק על משמעות השינוי והפרידה מסביבת חייכם המוכרת: איפה תרצו לבקר? מיהם האנשים שיהיה חשוב לכם לפגוש? באיזו מסעדה תרצו לאכול? באיזה פארק תבחרו לטייל פעם נוספת? מהו הנוף שתבקשו לחרוט בזיכרונכם או לצלם למזכרת? עם מי תרצו לשבת לקפה, ואיפה? לאיזו חנות או גלריה תיכנסו עוד פעם?
מפתח ושמו סדר עדיפות
נכון, לא פשוט בכלל לעזוב לעיר מרוחקת, אפילו קצת עצוב. אבל רגע… זה רק תרגיל! הדברים שרשמתם לפניכם הם בדיוק אותן נקודות של עניין, של שמחה ושל משמעות, שהחיבור ביניהן מרכיב את החלק המלא והטוב של שגרת חייכם – רק שבשגרה העמוסה, על כל קשייה, אנחנו נוטים לשכוח זאת.
השגרה, גם אם בגדול היא מיטיבה איתנו, "מצליחה" לאורך זמן לרמוס את תשומת הלב האמיתית שלנו לדברים הקטנים האהובים עלינו והחשובים כל כך לאיכות חיינו. התוצאה היא, שבחיי היומיום כמעט ואי אפשר להעריך בכל רגע נתון את הדברים האלה – אלא אם נרגיש שהם עומדים להיעלם מחיינו.
וכך, סדר העדיפות שרשמתם, מה לעשות בזמן הקצוב שניתן לכם, הוא מפתח חשוב בדרך אל האושר.
כי כשאנו לומדים להיות מודעים, אפילו רק בדמיוננו, לחציו הריק של הבקבוק – לזמניות ולסופיות שהן חלק מהחיים – אנו יכולים ליהנות הרבה יותר ממה שיש לנו, להתמקד בטוב שבמרכיבי החיים שלנו, ובשורה התחתונה, למצוא את הסוד לחיים מאושרים יותר. אין בכך כל סתירה לשאיפות ולחלומות שלנו: גם אם יש לנו חלומות גדולים, וזה נפלא, בואו לא נשכח, ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" של היומיום המרכיב את חיינו.
