האם ניתן לפתוח דף חדש גם אחרי טראומה קשה?

כתבה: מלי טופז, פסיכולוגית קלינית מומחית וחברת ט.נ.א

הסרט "טירת הזכוכית", המבוסס על סיפור אמיתי, משרטט בעדינות ניסיון כזה, המתרחש על פני שני דורות.

הסרט מתאר משפחה בת 4 ילדים, כשהאם היא אמנית, "ילדת פרחים" והאב מכור לשתייה ולניקוטין. האב מגלה התנגדות לכל סימן שהוא של ציויליזציה ובורגנות, וגורר את משפחתו (בהסכמת האם) להתגורר במקומות נידחים, בבתים הרוסים לעיתים ללא חשמל ומים. הילדים אינם הולכים לבי"ס וכל הידע שרכשו נלמד מפי האב. לעיתים קורים לילדים אסונות עקב חוסר השגחה מספקת של ההורים, כמו באותה פעם כשהבת הגדולה כמעט נשרפת. מאוחר יותר בסרט מתברר לנו מדוע האב מגלה התנגדות לעולם הסובב אותו. הדבר קורה כשההורים נוסעים לנופש לבדם ומשאירים את הילדים אצל סבתם מצד האב, והסבתא "נוגעת" באחד הבנים. מסתבר שהאב עבר אף הוא גילוי עריות ע"י אמו.

האב אינו מסוגל להתמודד עם "השדים" שבתוכו בעקבות הטראומה המינית שעבר ודרך ההתמודדות שלו היא ע"י נסיגה למקומות מבודדים (פיזית ונפשית), ע"י השלכה (העולם לא בסדר וצריך לשנותו – אני בסדר), וע"י התמכרות לאלכוהול ולניקוטין, כשבעולמו הפנימי  הוא כועס וזועם מרבית הזמן.

כשהילדים, ובעיקר הבת הגדולה, מתחילים להבין שההורים אינם מסוגלים לדאוג להם, הם מתכננים לעזוב את הבית ולהתחיל לדאוג לעצמם. תחילה עושה זאת הבת הבכורה שהופכת לעיתונאית מצליחה ונישאת לאיש עסקים מצליח. אולם לפתע, כאשר האב על ערש דווי, היא "מתעשתת" ומבינה שאילו לא בדיוק "החיים הבורגניים" שהייתה רוצה. היא עוזבת את חייה הנוחים ואת בעלה וחיה חיים פשוטים יותר ומאוזנים יותר. היא מוצאת לעצמה את הנישה בין הדרך הקיצונית שאביה נקט בה לבין העולם הבורגני והנהנתני. גם יתר האחים עוזבים את הבית ומצליחים למצוא את דרכם.

***

במקרים רבים בהם קורית לנו טראומה כשהכאב הוא גדול, ואנו חשים בדידות, חרדות ופחדים כמו גם כעס וזעם – ישנה נטייה להתמודד עם המצב כפי שהאב התמודד. דהיינו, להשליך את קשיינו הפנימיים על העולם החיצוני, לברוח ולסגת פיזית ונפשית, לברוח להתמכרויות, לפתח תסמינים של חרדה ודכאון, כמו גם התנהגות נסיגתית, ו/או לפתח תסמינים פסיכוסומטיים.

דרכי ההתמודדות רבות ושונות מאדם לאדם בהתאם לאישיותו ולסבל שעבר, משום שלהסתכל ל"שדים" שבתוכנו בעיניים עלול להיות מפחיד. הרבה יותר "נוח" לנו להמשיך לחיות עם התסמינים שפיתחנו במהלך השנים ושהם מוכרים לנו. אולם אפשר גם לנסות ולבדוק דרך אחרת להתמודדות בעזרת טיפול נפשי, כשמישהו נמצא איתנו, מלווה אותנו ומאפשר לנו להסתכל לתוך הפחדים והחרדות. להרגיש שאנחנו לא לבד במסע הכואב, ובדרך זו להגיע לאותו מקום של שיווי משקל אדקווטי אליו הגיעה הבת הבכורה בסרט.

כתבה: מלי טופז, פסיכולוגית קלינית מומחית וחברת ט.נ.א

נשלח ב מאמרים