מאמר מערכת
התמודדות נפשית עם מחלות
לצד המרכיב הפיזיולוגי, בהתמודדות עם מחלות שונות (בין אם מדובר בהתמודדות עם מחלה כרונית או בחולי זמני אך רציני) יש גם מרכיב נפשי משמעותי.
מעבר להשפעה של המחלה על השגרה היומיומית, הדינמיקה המשפחתית והתפקוד, מחלה יכולה להשפיע על תפיסת העצמי, על מצב הרוח ורמת החרדות, ועל היחסים הבינאישיים במעגלים השונים, כולל חברים ועבודה.
ההשפעה של מחלות על הנפש
מחלה כרונית עלולה להשפיע על הנפש בכמה מובנים:
פגיעה בדימוי הגוף
לעיתים, במסגרת מחלה כרונית אין יכולת להפעיל את הגוף כמו בעבר.
במקרה כזה, הגוף עלול להיתפס כחלש, כחסר כוח,' כמעוות או אפילו נכה. למרות שמדובר בתפיסות שכיחות לחלוטין, לפעמים יש אפשרות להתמודדות קצת שונה עם צורת החשיבה הזו.
למשל, יש חשיבות רבה לפעילות גופנית ולטיפוח של הגוף, כמובן תוך התחשבות במה שהמחלה מאפשרת. החולי הוא לעיתים לא מצב מוחלט: חולי אפילפסיה, למשל, נדרשים להקפיד על שעות שינה וליטול תרופות – אך מרביתם עדיין יכולים לקיים שגרה של פעילות גופנית.
השפעה על היחסים הבינאישיים
במקרים מסוימים, המחלה משפיעה על היחסים הקרובים ביותר.
אדם שסובל ממחלת קרוהן, למשל, נבדל מסביבתו מבחינת התזונה והרגלי החיים שלו. אדם זה אולי לא יוכל לשבת ולסעוד ביחד עם חברים בטבעיות כמו אנשים שאינם חולים.
במחלות אחרות, עשויה להיווצר תלות של ממש ביחס לדמות התומכת והמטפלת, באופן שעלול לאיים על תחושת העצמאות.
לעיתים קרובות יש תועלת רגשית להשתתפות בקבוצות טיפוליות שונות, ביחד עם אנשים אשר מתמודדים עם אותן מורכבויות.
דיכאון
המחלה הכרונית עלולה להוביל לתחושות של ייאוש ושל דכדוך רב, בשל הסבל הנובע מההתמודדות עם המחלה, בשל החרדות שהיא מעוררת, ובגלל הדימוי העצמי והגופני שנפגע.
רגשות אלה הם טבעיים, ואין צורך לתקן אותם או לשנות אותם. לצד הבנה זו שמותר וטבעי לא לחוש תמיד חזקים ואופטימיים, חשוב גם לנסות למצוא אפיקים שמאפשרים להמשיך לחיות.
במקרים רבים, דווקא גילוי המחלה וההתמודדות עם המגבלות שהיא מביאה עמה, יכולים להוביל לדגש חדש על טיפוח משאבים, לצמיחתן של פעילויות מעצימות, תחביבים, וקשרים חברתיים חדשים, שעד היום העיסוק בהם היה מוגבל ומצומצם.
גם במחלות שאינן כרוניות, כמו למשל חלק מסוגי הסרטן, קיימים היבטים דומים מבחינה נפשית שצריך להתמודד איתם.
סוגי התמודדות נפשית עם מחלה
הספרות המחקרית בנושא מחלקת בין כמה סוגים של התמודדות נפשית עם מחלה: שלב הגילוי של המחלה, שלב הטיפול או הניתוח, ובמקרים מסוימים, גם השלב של ההתמודדות עם המוות המתקרב.
לכל שלב כזה יש מאפיינים ייחודיים משלו, אך בכל מקרה ניתן לדבר על מספר קווים בולטים:
ניהול סטרס
המחלה מביאה איתה לחצים גדולים, לאור ההשלכות המיידיות והעתידיות שלה.
ניהול סטרס, למשל באמצעות מיינדפולנס, יכול להוביל לשינוי משמעותי באיכות החיים: למשל, להפחתת דיכאון תחושה גוברת של אופטימיות.
לא מדובר במתכון קסם שמתקן את המצב הפיזי (או הנפשי), אך במקרים מסוימים, ההתבוננות הלא שיפוטית שיש במדיטציה מאפשרת הטבה בתחושות הרעות.
הפגת הבדידות
במקרים מסוימים חוויית המחלה גורמת לבדידות של ממש – לתחושה שאף אחד לא מבין את המצב הייחודי שלי או יכול / קשוב לעזור.
מצב זה מתקיים גם בשלבי הגילוי המוקדמים יותר אבל בוודאי בשלב הקרבה למוות.
לפי הספרות, לטיפול פסיכולוגי יש משמעות בעיקר בשל הקבלה והאמפתיה של הדמות המטפלת והקירבה הרגשית אליה. בנוסף, גם במקרה זה הפגת הבדידות מתאפשרת גם באמצעות השתתפות בקבוצות טיפוליות שונות.
לעיתים, היכולת לשוחח עם בני משפחה ולחוש את האכפתיות שלהם, אף היא משמעותית ביותר. אם קיים קושי לשוחח עם המשפחה הקרובה, אולי ניתן לשקול טיפול משפחתי הממוקד בהתמודדות עם המחלה.
משמעות
חווית הקרבה למוות (בין אם היא ממשית ובין אם היא מתעצמת על רקע גילוי המחלה וההבנה שהחיים סופיים) עשויה להוביל לתחושה חזקה יותר של חיפוש משמעות, ולהבחנה ברורה בין עיקר לטפל, להבחנה בין הדברים שבאמת חשובים לנו ובין אלו שחשבנו בטעות שהם חשובים.
לסיכום
ההתמודדות עם מחלה מייצרת קשיים נפשיים לצד המצוקה הפיזית.
לא נכון להכחיש או לבטל את הקשיים האלה, לא נכון לדרוש מעצמנו לא להרגיש עצב, מתח, כעס, פחד ובדידות אך במקרים מסוימים ניתן לבצע בחירות שמקלות במשהו על הסבל.
בין היתר, למסגרות טיפוליות שונות (בין אם מדובר בטיפול פרטני או בטיפול קבוצתי) יכולה להיות השפעה רבה על איכות החיים ועל אופן ההתמודדות עם המחלה.
גם לשיטות שונות של מדיטציה, של מיינדפולנס ושל טיפולים הממוקדים בגוף-נפש יכולה להיות השפעה מקלה – פיזית ונפשית.
נסיים כעת עם תפילת השלווה:
אלי,
תן בי השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את אשר ביכולתי, והתבונה להבחין בין השניים.
