אבחון של ילדים ונוער – מאמר ראשון בסדרה

נערך ע"י אביתר מיכאליס, פסיכולוג קליני בכיר, מומחה לילדים, נוער ומבוגרים

כיצד לנווט בסבך ההמלצות לאבחונים שונים לילדים ונוער

מטרת מאמר זה, ואלו שיבואו בהמשך, הוא לסייע להורים, לאנשי חינוך ולאנשי מקצוע שונים בהבנה וידע בסיסי, החשובים לצורך קבלת החלטות בנוגע לאבחונים שונים לילדים ונוער. כמו-כן לסייע להעריך מה אפשר וראוי לצפות ולדרוש בנוגע לאבחונים אלו. זהו תחום רחב, והמאמרים הנוספים ייגעו בעיקר בהיבטים הפסיכולוגיים, הנוירולוגיים והיבטי הלמידה של האבחונים.

מרבית ההפניות וההמלצות לעריכת אבחונים לילדים ונוער נעשות על-ידי מערכת החינוך. חלקן נעשות על-ידי אנשי מקצוע: רופאים (משפחה, נוירולוגים, פסיכיאטרים), פסיכולוגים, פרא-רפואיים (מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת), מורות לחינוך מיוחד ולקויות למידה. רק מעט מההפניות נעשות ביוזמת ההורים עצמם. לאבחונים השונים יכולים להיות השפעות מיידיות וגם מרחיקות לכת על עתידו של הילד, הן בתחום החינוכי/לימודי והן בתחום הטיפולי, ובהמשך גם על עתידו בכלל. אבחונים אלו אינם מעשה של יום-יום, והם מהווים בסיס חשוב לקבלת החלטות בנוגע לילד בתחום הלימודי/חינוכי ובתחום הטיפולי הרחב. בנוסף, מרבית האבחונים אינם ניתנים על-ידי המדינה והעלות שלהם גבוהה. לכן חשוב כי להפעיל שיקול דעת בקבלת ההחלטה איזה אבחון נכון לעשות לילד ומתי. במאמר להלן ננסה לתת כמה הנחיות ונקודות אחיזה שייקלו על שיקול הדעת וקבלת ההחלטות לגבי עריכת אבחונים.

הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא בהבנה של הסיבות להמלצה לעריכה של אבחון, ועל אילו שאלות אמור האבחון לענות. כאשר ההורים מופנים לעריכת אבחון חשוב כי יישאלו לפחות שתי שאלות: מהן הסיבות (הבעיות, הקשיים של הילד) להמלצה?, ומה יכול האבחון לתת כדי לקדם את ההבנה והטיפול בבעיות וקשיים אלו?. ישנם מספר סוגי אבחונים שכיחים, המומלצים בעיקר ע"י מערכת החינוך: אבחון התפתחותי (בגיל הרך, הנעשה בדרך כלל במכונים להתפתחות הילד); אבחון ריפוי בעיסוק ואבחוני שפה ודיבור (בעיקר בגיל הרך); אבחון הפרעת קשב וריכוז; אבחון לקויות למידה; אבחון פסיכודידקטי; אבחון פסיכולוגי; וכמובן בדיקות והערכות רפואיות, נוירולוגיות ופסיכיאטריות.

הקשר בין סוגי בעיות וסימפטומים לבין סוגי האבחונים

בגיל הרך (עד גיל 3)

ישנו תחום נרחב של סימנים המעידים על איחור או חריגה מההתפתחות התקינה: מוטורי, שפתי, תקשורתי, התנהגותי. ככל שהסימנים רבים יותר או חריגים יותר, יש צורך באבחון רחב ורב-תחומי יותר. הגורם המקצועי האמון להמליץ על כיווני האבחון אלו הם המכונים להתפתחות הילד, להם צוות רב-תחומי. כאשר האיחור ממוקד יותר, כמו איחור בהתפתחות המוטורית או בהתפתחות השפה בלבד, האבחון יהיה בדרך כלל ממוקד יותר.

גיל 3-6 ( עד עליה לכתה א')

בתקופה התפתחותית זו יש חשיבות רבה במתן תשומת לב לכמה היבטים התפתחותיים: קוגניטיביים, תפקודיים, חברתיים, רגשיים. כל תחום והמוקד האבחוני שלו, כאשר יש לא מעט הצלבות בין התחומים והאבחונים השונים.

להלן סימנים וסימפטומים שונים מצד אחד והאבחונים המומלצים מצד שני:

 

הבעיה/הסימפטום

 

סוגי האבחון המומלצים

איחור התפתחותי שפתי או הפרעות בשפה ובדיבור

קשיים מוטוריים, מוטוריקה גסה/עדינה

קשיי הסתגלות למסגרת

אי-שקט, תנועתיות ואימפולסיביות, דיבור רם, שתלטנות ואלימות, קושי להתרכז ולהקשיב, בעיות התנהגות

בעיות חברתיות ובעיות בקשר ותקשורת (דחיה, בדידות, ניתוק)

תנודות במצבי הרוח או נטייה למצבי רוח שליליים

התנהגויות יוצאות דופן ולא מותאמות ולא מובנות, או אף מוזרות

אבחון קלינאית תקשורת; אבחון פסיכולוגי עם דגש על יכולות שכליות

אבחון של מרפאה בעיסוק

אבחון פסיכולוגי התפתחותי או קליני

אבחון קשב וריכוז: נוירולוגי, פסיכיאטרי או פסיכולוגי; אבחון פסיכולוגי התפתחותי או קליני

אבחון פסיכולוגי קליני; הערכה פסיכולוגית או פסיכיאטרית של תקשורת חברתית (בדיקה של הספקטרום האוטיסטי)

אבחון פסיכולוגי קליני, ו/או הערכה פסיכיאטרית

הערכה פסיכיאטרית + אבחון פסיכולוגי קליני

כתות א-ג

 

 

הבעיה/הסימפטום

 

סוגי האבחון המומלצים

קשיי מעבר והסתגלות

קשיים ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות, כמו: קריאה, כתיבה, חשבון, ארגון למידה

אי-שקט, תנועתיות ואימפולסיביות, דיבור רם, שתלטנות ואלימות, קושי להתרכז ולהקשיב, בעיות התנהגות

בעיות חברתיות וקשיים בקשר ותקשורת בין-אישית וחברתית (דחיה, בדידות, ניתוק)

תנודות במצבי הרוח או נטייה למצבי רוח שליליים

התנהגויות יוצאות דופן ולא מותאמות ולא מובנות, או אף מוזרות

אבחון פסיכולוגי, דגש על התחום הרגשי/התפתחותי

אבחון דידקטי ו/או אבחון פסיכו-דידקטי חינוכי

אבחון קשב וריכוז: נוירולוגי, פסיכיאטרי או פסיכולוגי; אבחון פסיכולוגי קליני

אבחון פסיכולוגי; הערכה פסיכולוגית/פסיכיאטרית של תקשורת חברתית (הספקטרום האוטיסטי)

אבחון פסיכולוגי, ו/או הערכה פסיכיאטרית

הערכה פסיכיאטרית + אבחון פסיכולוגי

כתות ד-ו

הפרופיל דומה לזה המוצג בכתות א-ג. אם הבעיות השונות נמשכות, לא יהיה שנוי בהמלצות לגבי סוגי האבחון. חשוב לשים לב, האם החלו להתעורר בעיות בתפקודי למידה בכתות אלו, שלא נצפו קודם לכן. במקרה כזה, אין די באבחון דידקטי אלא יש חשיבות לאבחון פסיכודידקטי חינוכי או קליני. אם קיימת ההערכה כי הנסיגה או התקיעות בלמידה נובעת מסיבות רגשיות (נלווים לכך גם סימפטומים רגשיים או התנהגותיים ותפקודיים), מומלץ לערוך אבחון פסיכודידקטי וקליני מלא ואולי גם הערכה פסיכיאטרית.

כתות ז-ט, חט"ב

המעבר לחטיבת ביניים מהווה קפיצת מדרגה כמו המעבר מהגן לכתה א'. כל מבנה הלמידה משתנה, המסגרת בדרך כלל גדולה בהרבה ומורכבת הרבה יותר, ולכן יש לא מעט ילדים שמתקשים במעבר זה, ומגלים קשיי הסתגלות בלמידה או בחברה. יש הצדקה לאבחון והערכה מקצועיים כאשר קשיי ההסתגלות נמשכים מעבר לחצי שנה או שהם חריפים. במקרים אלו מומלץ על אבחון פסיכולוגי מלא ובמידת הצורך הערכה פסיכיאטרית.

ישנם ילדים, שהתפקוד שלהם בלמידה בכתות יסוד היה תקין, ובשלב זה יופיעו בעיות בלמידה שלא עלו קודם לכן, או שהיו ברמה מינימאלית. במקרים אלו יש הצדקה לאבחון פסיכודידקטי חינוכי או קליני ולא רק לאבחון דידקטי. זאת בהנחה כי מיומנויות היסוד של למידה היו תקינות.

הכניסה לגיל ההתבגרות מביאה עמה שנויים פיסיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים, שמעלים לא אחת קשיים חדשים ולא מוכרים בין הילד/ה לבין עצמו, ביחסים במשפחה, ובחיי החברה והיחסים הבין-אישיים. שנויים היכולים לבא לביטוי בהתנהגויות, במצבי רוח, ביחסים, בתפקודי הלמידה השונים, ועלולים להיות מלווים במשברים לא קלים. כאשר ישנה הערכה של כי הסימנים השליליים הם חריפים או מתמשכים מעבר למקובל, מומלץ לערוך אבחון פסיכולוגי קליני ו/או הערכה פסיכיאטרית.

כתות י-יב', חטיבה עליונה

בנוסף לנאמר בנוגע לחטיבת הביניים, חשוב לציין כי בתקופה זו מתעצבת הזהות העצמית הכללית והמגדרית של הילד/ה, וזאת יחד עם העצמה של תהליכי הנפרדות מחד וגיבוש העצמאות מאידך. תהליכים אלו גוזלים לא מעט משאבי נפש, והם מלווים לא אחת בשנויים תפקודיים ושנויים במצבי רוח וביחסים, ובמשברים קצרים או אף מתמשכים. חשוב לשים לב כי זוהי התקופה בה שיעור המחשבות והכוונות האובדניות עולה ומגיע לשיא. כאשר יש הערכה שמצבים אלו חורגים מהנורמה חשוב לעשות אבחון פסיכולוגי קליני ו/או הערכה פסיכיאטרית.

בכתה יא' נקראים בני הנוער להתיצב בלשכת גיוס, דבר שמעורר התרגשות רבה וציפיות לכאן ולכאן, לא אחת חרדה רבה לקראת הבאות. בכל המקרים בהם עולים סימני שאלה מהותיים לגבי התאמת המתבגר לגיוס לצבא בכלל או לגיוס קרבי בפרט, יש חשיבות רבה לעריכת אבחון פסיכולוגי קליני מקדים כדי לגבש עמדה מקצועית בעניין. אין הכרח למסור אבחון זה לצבא, אבל לעיתים מסירתו חשובים ביותר (תלוי כמובן בממצאים).

בכתה יא' מתחילות גם הבגרויות, ועמן "הבהלה" להשגה של התאמות לבחינות. חשוב לקרוא בעניין זה את הנחיות משרד החינוך. התנאי לקבלת התאמות הוא אבחון פסיכודידקטי, שנערך לכל המאוחר בכתה ז' או בדיקה ואבחון נוירולוגי או פסיכיאטרי (בעיקר סביב שאלות קשב וריכוז). אבחון דידקטי בלבד אינו מספיק לצורך התאמות.

לסיכום

לפני שמחליטים לערוך אבחון מקצועי לילד, חשוב להבין את הסיבות לכך וחשוב להגדיר ולהבין את מטרות האבחון ועל אלו שאלות הוא אמור לתת תשובה. אבחון מכל סוג שהוא הוא תהליך לא קצר ועלותו בדרך כלל גבוהה והוא אינו נעשה לעיתים קרובות. לכן יש לעשות תהליך מקדים לפני קבלת החלטה סופית בעניין. במאמר הבא אתייחס למהות של אבחון פסיכולוגי ופסיכודידקטי. מה דורש תהליך האבחון ומה אפשר לצפות ולקבל ממנו.

נשלח ב מאמרים