התמודדות נפשית עם פגיעות מיניות

מאמר מערכת

טיפול נפשי בפגיעה מינית

למרבה הצער, פגיעות מיניות הן חלק משמעותי מהחוויה של נשים רבות. גם גברים עלולים להיפגע מינית, אם כילדים, נערים ואף כמבוגרים, אך במאמר זה, נתמקד בחוויה הנשית.

גם כשמדובר במקרים יומיומיים לכאורה וגם כשמדובר במקרים שנחשבים פחות שגרתיים, ההשפעה על נפשן של הנפגעות היא השפעה פוגענית. וודאי שקיים צורך בשינוי משמעותי, עמוק, ברמה החברתית, שישנה את החוויה שנשים רבות עוברות בסיטואציות מגוונות במהלך חייהן, זאת לצד מענה טיפולי ונפשי מתאים לנשים ונערות שכבר חוו פגיעה שכזו. במאמר זה נעסוק בתיאור קצר של ההשלכות עבור נשים אלו.

כרקע, יש לציין שני דברים מרכזיים:

מכיוון שרובן ככולן של הנשים חוות פגיעות ותקיפות מיניות לאורך חייהן, ההתייחסות בכתבה היא לפגיעה בנשים. כאמור, בפועל, ישנם גם גברים שחוו לאורך חייהם מקרים של תקיפה מינית, וגם הם זקוקים למענה מקצועי וטיפולי מתאים. שנית, תקיפות מיניות שונות יחוו אצל נפגעות שונות בצורה אחרת. אמירה מילולית כלשהי יכולה להיתפס בעיני אישה אחת כבדיחה, ואישה אחרת עלולה להיפגע מכך מאוד. מגע מסוים עשוי להיתפס בעיני מישהי כמעיק, בעוד מישהי אחרת תחווה מצוקה חריפה. כך או כך, פגיעות ותקיפות מיניות הן לעולם לא לגיטימיות, ויש תמיד מקום לתת להן מענה חברתי, חינוכי וטיפולי.

מציאות מאיימת – החוויה שאחרי פגיעה מינית

נשים רבות מושפעות מהאיום של פגיעה מינית. למשל: נשים רבות יימנעו מללכת ברחוב חשוך לבדן, ולאור המצב, החשש עלול להיות מציאותי. עם זאת, חלק מהנשים שנפגעו מינית יכולות לחוות תסמינים ספציפיים של פוסט-טראומה (PTSD), והפחד ללכת ברחוב, אפילו לאור יום, או להתחיל להיפגש עם אדם חדש עשוי להיות עוצמתי יותר.

הנשים שחוו פגיעה מינית עלולות לחוש דריכות-יתר. כשמערכת העצבים האוטונומית דרוכה, כל רעש עשוי להיחוות כמסוכן, כפוטנציאל למשהו רע שעלול לקרות. מנגד, לעתים, אין מספיק מודעות לסכנה אפשרית.

ככלל, הפגיעה המינית מערערת את התפיסה שהעולם הוא מקום בטוח. מעשים שבעבר אותה אישה עשתה ללא קושי (למשל, להיכנס למעלית עם גבר זר) עלולים כעת להיתפס כמפחידים ומסוכנים. היכולת לתת אמון באנשים עלולה לעבור שינוי בלתי הפיך.

זיכרונות כואבים

בדרך כלל קשה או בלתי אפשרי לנשים לעבד ולהתמודד לבדן עם הפגיעה המינית שחוו.

במקרים אלה, הפגיעה המינית מהדהדת בחיים שלהן שוב ושוב, באופן לא רצוני, דרך סדרה של מחשבות בלתי פוסקות, רגשות מציפים וסיוטים שמפריעים לחזרה לחיים. במקרים רבים, אחרי טראומה באופן כללי ופגיעה מינית בפרט, יש לקורבן מוטיבציה רבה להתנתק מהטראומה ולחזור לחיות חיים רגילים – אבל הצורך הזה לא תמיד מצליח. הזיכרונות הספציפיים מהאירוע הטראומטי – כולל דברים שוליים שקשורים אליו (למשל, חפצים או רעשים שליוו את הפגיעה המינית) עלולים לעורר דריכות ו/או להציף את הנפגעת בהפתעה ולמנוע ממנה חזרה לשגרת החיים.

הכאב שמאחורי האשמה

באופן קשה במיוחד, הפגיעה המינית עלולה ליצור הרגשה של אשמה.

נשים רבות מרגישות שאם נפגעו מבלי להצליח לעצור את התקיפה ברגע האמת (למשל, קפאו ובכך כביכול "אפשרו" לתוקף לפגוע בהן) הרי שזו אשמתן. לעיתים תחושת האשמה נובעת מהספק שלא הועבר מסר מספיק ברור ותקיף לפוגע ("לא אמרתי לו בקול שאני לא רוצה"), או מחוויה של אמביוולנטיות ("אני גם קצת רציתי אותו לפני כן, עד שהפסיק להיות קשוב אלי"). חשוב לציין, שתגובה כמו קיפאון ברגע של הלם ובלבול, היא תגובה אינסטינקטיבית. בזמן איום, מערכת העצבים האוטונומית נכנסת לפעולה באופן מידי – אין זמן לחשוב. אם מישהי קופאת, אין כל בסיס להאשים אותה בחוסר פעולה. למרות זאת, רגש האשמה עלול לייסר מאוד את השורדת, ונכון לבחון אותו ולטפל בו במסגרת ההתמודדות עם פגיעה מינית.

טראומה מורכבת

במקרים מסוימים, הפגיעות המיניות מתמשכות לאורך זמן ו/או קיצוניות במיוחד- (למשל, כשקיים גילוי עריות). אירועים אלה פוגעים לטווח ארוך בחייה של הנפגעת.

על מנת לשרוד את הכאב הבלתי נתפס של האירוע עצמו ושל התגובות של ההורה השני ו/או בני משפחה אחרים לאירוע (למשל, תתכן התעלמות, הבעות חוסר אמון והכחשה, כעס והאשמה) עשוי שיתעורר הצורך בדיסוציאציה או ניתוק, מנגנון הגנה שנמצא על רצף, שיכול לבוא לידי ביטוי במעין "ניתוקים״ רגשיים ו/או תפיסתיים שמאפשרים לשורדת להתנתק מעצמה ומהגוף שלה. ניתוק זה מגן מפני רגשות וחוויות כואבות ברגעים הקשים ביותר, הכוללים פחד ואימה, בלבול, בדידות עצומה, תחושה קשה של מעילה ובגידה באמון ואשמה.

ישנן דרגות שונות של דיסוציאציה: הן יכולות להתקיים אופן קבוע או להופיע מדי פעם במהלך החיים. כך או כך, הדבר מקשה מאוד על התפקוד לאורך זמן ומונע תחושת שלמות אינטגרטיבית. במצבים דיסוציאטיבים קשים, השורדת עשויה לבצע פעולות מסוימות ולאחר מכן לשכוח שהיא עשתה אותן, שהיה מדובר בה. לעתים, במצבים של ניתוק רגשי, השורדת עלולה להיתפס כמרוחקת וקרה.

אצל חלק מהנשים קיימת גם תופעה של שחזור הפגיעה: באופן לא מודע, הנפגעת עלולה להיכנס שוב ושוב למערכות יחסים הרסניות ופוגעניות, משום שאלו קשרים דומים למערכות היחסים שהכירה בתחילת חייה. לעתים נשים ששרדו פגיעה מינית לא תיזכנה לחוות חוויות רגשיות שאין בהן מחיקה או ביטול של עצמן. דיכאון, הפרעות אכילה ואף אובדנות יכולות להיות תופעות שכיחות. ניתן לטפל בתגובות אלה לטראומה.

כיצד אפשר לסייע במקרה של פגיעה מינית?

קיימים ארגונים שונים המלווים מקרים של פגיעה מינית בהקשרים שונים. הקשר נפשי של התמודדות עם הפגיעה, הקשר משפטי של הגשת תלונה או תביעה אזרחית אם הנפגעת חפצה בכך.

אחד הארגונים המשמעותיים ביותר הוא "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל" (עבור נשים – יש לחייג 1202, עבור גברים – 1203; הקו פועל גם באתר https://www.1202.org.il/).

בעיריות וברשויות המקומיות (באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים), קיימות תחנות מיואשות על ידי עובדות סוציאליות אשר מתמחות בטיפול בפגיעות מיניות.

ישנם מרכזים שונים לנפגעי פגיעה מינית בבתי החולים ו/או קופות החולים.

חשוב לזכור – גם ברגעים הקשים ביותר את לא נמצאת לבד

ניתן לטפל בפגיעה מינית במסגרת טיפול נפשי ממוקד טראומה. ככל שהתגובה לטראומה מורכבת יותר, סביר שהטיפול יהיה ארוך יותר.

יש צורך לעבד את הטראומה על מנת להשתחרר מהצל שהיא מטילה על אספקטים שונים של החיים, כולל הקשר עם העצמי והקשר עם אנשים קרובים ועם אינטימיות.

פגיעות מיניות פוגעות בנפש באופן עמוק וממושך, ויש צורך להשיב את האמון בעולם ובחברה, כמו גם ללמוד ליהנות שוב מהגוף.

לעיתים קרובות טיפול נפשי מבהיר לנפגעת שהפגיעות שחוותה הן לחלוטין לא באשמתה, מזכיר לה שיש לה כוחות ושהיא יכולה להתמודד ולהתגבר על הפגיעה, שיש בה היכולת לתת שוב אמון במי שראוי לכך וירוויח אותו, שיש לה סיכוי טוב ליחסים בריאים ומרפאים עם סביבתה.