חוק הלאום על ספת הפסיכולוג

על ההיבט הנפשי של חוק הלאום, מנקודת המבט של מטפל בן העדה הדרוזית, במאמרו של ד"ר עמיר ביראני – פסיכותראפיסט, עובד סוציאלי ומומחה שיקום, קצין בריאות הנפש במיל' וחבר ב"טנא".

 

המציאות הנפשית מאגדת את כלל החוויות המהוות את עולמנו הפנימי, והיא זו המשפיעה על האופן שבו אנו חווים את העולם ומגיבים אליו. המציאות הנפשית מתפתחת לאורך חיינו ומושפעת במהלכם משלל רב של מרכיבים. בין היתר אנו מתבוננים במשחק הגומלין שבין השפעת המציאות החיצונית הסובבת, לבין השפעת המציאות הפנימית, והתקשורת הדו-סטרית ביניהן.
הזהות האישית שלנו היא נקודת ראות אישית של היחיד לגבי לעצמו, שנוצרת ומתפתחת בתוך משחק הגומלין שבין העולם הפנימי והמציאות החיצונית. היא נבנית מתוך אוסף של נתונים מולדים כמו משפחה, שפה, מין, קבוצה אתנית ומציאות חברתית מסוימת, ובצדן גם תכונות שנרכשות עם הזמן – מחשבות, רגשות, עמדות, התנסויות, חוויות וזיכרונות. כל אלה נמצאים בזיקה לקבוצה האתנית שאליה נולד האדם. קבוצה אתנית היא קבוצה של אנשים שיש להם מאפיינים משותפים: מסורת, דת ואמונה, היסטוריה, אורח חיים, ריכוז התיישבותי, סמלים משותפים. כל אלה מושפעים מהמעגל החיצוני הרחב יותר – החלטות וכוונות המדינה לגבי המדיניות כלפי קבוצות אתניות שונות בה, והתנהלותו של היחיד בהן בהווה ובעבר.

 

על מנת לבנות עתיד אישי לחיים האדם מתבסס על הזהות האישית, על כל מרכיביה. בין היתר, הזהות האישית מספקת לנו עוגן פנימי בדמות תחושות של ביטחון ושייכות למקום בו אנו חיים – המשפחה, הקהילה והמדינה. מרבית הזמן אנו מבססים את תחושת הזהות, השייכות והביטחון האישי, וכן את ההתנהגות וההתנהלות הנגזרות מהן, על התרומות הסביבתיות האלה, מבלי שנעסוק בהן באופן ישיר. כאשר חלה בהן הפרה משמעותית, אנו חווים טלטלה עזה, כשלפתע – כל שהשתמע מהמקום והקהילה שבהן אנו חיים, והיה פחות או יותר מובן לנו ומקובל עלינו – מתערער .
עבור קבוצות אתניות, המהוות מיעוט במדינה, תחושות אלה הן פגיעות יותר, שכן המשאבים והמדיניות של המדינה נשלטים על ידי קבוצת הרוב, והמיעוט תלוי ברוב ובהחלטותיו לשימור תחושות הזהות, הביטחון והשייכות. מכאן נובעת האחריות של קבוצת הרוב לכלל אזרחיה, גם לקבוצות מיעוט.

 

על כן, "סערת חוק הלאום" – כפי שהדבר מכונה כעת בתקשורת – אכן מהווה עבור רבים סערה נפשית קשה. חקיקת החוק משנה באופן רדיקלי את המרכיבים הסביבתיים של הגדרת ההשתייכות והזהות של הקבוצות האתניות השונות במדינה – בהיבטים של שפה ושל זכויות יסוד במדינה בה הם חיים. זהו אירוע חיצוני הפולש ומערער את תחושות השייכות, הזהות והביטחון האישי של אזרחים רבים במדינה. טלטלה זו לובשת מאפיינים שונים עבור הקבוצות השונות.

 

בני העדה הדרוזית נולדו כאן בטרם עצמאות ישראל, ופעלו עם אנשי היישוב הישן בטרם הקמת המדינה וגם אחריה לעצמאות המדינה היהודית. זהותו האישית של הצעיר הדרוזי נבנית בין היתר סביב המחויבות למדינה. הוא מחויב לגיוס חובה לצה"ל ושותף לסמליה – ההמנון, הדגל, ימי זיכרון וימי עצמאות. חייו נבנים ומתעצבים מתוך תחושת השייכות הזו ומושפעים מאוד מהשירות, מהתרומה למדינה ומההתנסויות החיוביות והשליליות הכרוכות בכך. כך למשל, עבור לא מעט מהצעירים הדרוזים, ההחלטה לשרת ביחידה מובחרת, או להיות קצין, הם חלק ממערך ההחלטות לגבי בניית העתיד .
חוק הלאום, שאינו מזכיר את בני העדה כשווים במדינה, נוטל מבני העדה את האפשרות להזדהות עם הערכים וסמלים, שהיוו בסיס משמעותי לבניית הזהות האישית ולתחושות הביטחון והשייכות החיוניות שהיא מאפשרת.
הפרה זו באה לידי ביטוי בחוויה נפשית של ערעור וחרדה. מטפלים בעדה הדרוזית מדווחים על עלייה של חרדת הנטישה, רגשות של כאב ופגיעה סביב תחושת הזהות והשייכות, כמו גם הרגשה של ערעור הקוהרנטיות בחוויה הסובייקטיבית. ניכר כי בני העדה, וביניהם אלו ששילמו בגופם ובנפשם למען מדינתם, מחפשים ומבקשים משמעות לתרומה, להקרבה, לסבל, ליגון ולשכול. קיימת חרדה לגבי קיום התנהגות נכונה עם משמעות סביב מועדים המסמלים את חוויית השייכות, כגון ימי זיכרון וימי העצמאות.

 

ההתמודדות עם מצב זה אינה פשוטה ומהווה אתגר – עבור כל פרט בפני עצמו, עבור מטפלים הנפגשים בכך בחדר הטיפולים, ועבור הקהילה והמדינה שבאחריותן לדאוג לביטחון האישי של כל אחד מאזרחיה.

 

ד"ר עמיר ביראני – עובד סוציאלי פסיכותרפיסט מומחה – דלית אל כרמל

נשלח ב מאמרים