מהן הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה הינן מספר הפרעות נפשיות הקשורות לנושא של צריכת אוכל – היבט מרכזי בחיי כל אדם. מובן מאליו שיש הבדלים בין אנשים באשר להרגלי האכילה שלהם, וטבעי שאנשים מנסים למצוא את הדרך הנכונה להם להזין את עצמם, אבל כשזה נוגע להתנהגויות קיצוניות שמפריעות לתפקוד, קרי מעסיקות חלק ניכר מהיום או מסכנות את הבריאות ואף החיים, אזי כדאי להתייחס לכך כאל בעיה שיש לטפל בה.

 

אילו סוגים של הפרעות אכילה יש?

 

הסוגים הנפוצים ביותר הינם אנורקסיה, בולימיה והפרעת אכילת יתר (binge eating). בכל אחד מהם יש מרכיב נפשי לצד מרכיב התנהגותי-פיזיולוגי ברור. יש טוענים שב -20 שנים האחרונות יש הפרעה נוספת שנתקלים בה יותר ויותר – אורתורקסיה.

 

באנורקסיה, המרכיב הפיזיולוגי הוא חלק מרכזי מהאבחנה: אישה תוגדר כאנורקטית רק אם היא צורכת מעט אוכל באופן קיצוני יחסית לצרכי הגוף. קיימות אנורקטיות שנוטות לצום כמעט לחלוטין, בעוד אחרות משלבות אכילה עם היטהרות (ניסיון לצום או להיפטר מהמזון באמצעות הקאות או משלשלים). מכל מקום, לצד צריכת המזון המעטה קיים תמיד גם מרכיב נפשי ברור: האישה האנורקטית עוסקת רבות בסוגיות של משקל ודימוי גוף, ולרוב תאמין שהיא סובלת מעודף משקל. מדובר במחלה מסוכנת, אשר השפעתה חורגת מהתחום של הנפש: עקב המשקל הנמוך נוצרים מצבים רפואיים מסוכנים, ובמקרים קיצוניים זה עלול להסתיים אף במוות.

 

בולימיה שונה מאנורקסיה, במובן זה שצריכת המזון הכללית אינה מעטה באופן קיצוני. אישה תוגדר כבולימית אם לאורך תקופה ארוכה היא נוטה לשלב בין צריכה מוגזמת ובלתי נשלטת של מזון, לבין תקופות שמוגדרות כהיטהרות. צריכת המזון אינה מבוקרת, לא במובן הכמותי ולא מבחינת סוג המזון. גם ההיטהרות מזיקה לגוף: נשים בולימיות נוטות לפצות על האכילה המרובה בכך שהינן צמות, מקיאות, מבצעות פעילות ספורטיבית מוגזמת או משתמשות בחומרים משלשלים, אשר לטווח ארוך פוגעים בגוף. למעשה, הבולימית חווה מחזורים של התנהגויות משני הסוגים (אכילת יתר והיטהרות), לצד עיסוק מחשבתי בלתי פוסק באוכל ובמשקל.

 

הפרעת אכילת היתר היא הפרעה חדשה יחסית במדריך ה-DSM (מדריך פסיכיאטרי אשר כולל את ההפרעות הנפשיות לסוגיהן). בדומה לבולימיה, גם בהפרעה זו יש נטייה לאכילה מוגזמת וחסרת שליטה. בשונה מבולימיה, לאדם שנוטה להפרעה זו אין תקופות של "היטהרות". רבים מהאנשים שמאובחנים עם הפרעת אכילת היתר סובלים מסיבוכים פיזיים שונים. עם זאת, משקל גוף עודף כשלעצמו אינו תנאי לצורך האבחנה, והדגש באבחנה הוא על הצריכה חסרת השליטה של אוכל.

 

קיימת עוד אבחנה חדשה יחסית שעדיין לא נכנסה למדריך ה – DSM :אורתורקסיה. במסגרת הפרעה זו, האדם עוסק רבות בשיקולי בריאות ותזונה. הוא נוטה לעסוק רבות באוכל שהוא צורך, ובסופו של דבר מגביל את התפריט שלו רק לסוגי מזונות מסוימים הנחשבים על ידו בריאים. מצב זה פוגע בשגרת היומיום, מייצר אובססיה ביחס לתזונה, ובסופו של דבר עלול להוביל גם לפגיעה בריאותית.

 

האם רק נשים סובלות מהפרעות אכילה?

 

מספרית, נשים חוות הפרעות אכילה יותר מגברים, לכן מאמר זה כתוב בעיקר בלשון נקבה. עם זאת, כיום ידוע שגם גברים חווים הפרעות אכילה, כאשר לעיתים הדגש הוא שונה: גברים, למשל, עלולים לבצע אימוני כושר באופן מוגזם כדי להיראות שריריים. מכל מקום, בתרבות המערבית יש גם עיסוק במראה של הגבר האידיאלי, ולכן גם גברים עלולים לחוות מצבים נפשיים מורכבים שקשורים לאוכל.

 

מהן הסיבות להפרעות אכילה?

 

הסיבות להפרעות אכילה הן רבות ומגוונות. אוכל הוא יסוד מרכזי בחיי האדם: המזון שאנחנו מכניסים לגוף מזין אותנו מבחינות שונות ומעורר בנו מגוון תחושות. התינוק, חווה מימיו הראשונים עונג כתוצאה מצריכת חלב. על רקע המרכזיות של האוכל ושל ההזנה בחיינו, התנהלות לא שגרתית ביחס לצריכת אוכל יכולה לנבוע מגורמים שונים הנעוצים בהתפתחות המוקדמת.

 

במקרים מסוימים, ניתן לומר שהפרעות אכילה הן ניסיון להשיג שליטה בעולם נפשי לא יציב ולא ברור. ניסיון לנהל את שגרת התזונה באופן אובססיבי ולארגן את החיים סביב נושא האוכל מותיר בצד אלמנטים מעוררי חרדה אחרים שאין עליהם שליטה. לעיתים הפרעת האכילה קשורה גם לתקשורת עם הסביבה הקרובה – ניסיון לא מודע לקרוא לעזרה ולסמן שקיימת מצוקה, או ניסיון לתחום את הגוף כטריטוריה פרטית שאינה נתונה להשפעת הסביבה.

 

האוכל הוא הבסיס שלנו להתפתח ולגדול. בעיקר בשלבי ההתבגרות הוא תורם לשינויים גדולים בגופנו. כשיש קושי להתמודד עם ההתבגרות, או אולי צורך עמוק להישאר בילדות ו/או לא להתפתח מבחינה מינית, לעתים יהיה ניסיון (לאו דווקא מודע) להאט את הקצב, לפגוע בגדילה, לנסות להתכחש לשינויים ואף לנסות לעצור אותם.

 

האכילה הרגשית יכולה להוות סוג של מענה למצוקות נפשיות שקשה לפתור בדרך אחרת– כאב רגשי שאין לו מענה אחר יכול להירגע באמצעות העונג שבאכילה או באמצעות הסבל שבהרעבה עצמית..

 

במקרים מסוימים, הפרעות האכילה יכולות להתפתח גם כתוצאה מטראומה, לעיתים טראומה מינית. בנוסף, הפרעות אכילה יכולות להיקשר למגוון בעיות נפשיות, כגון דיכאון, חרדה וכמובן הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), גם לחברה המערבית יש חלק בהתפתחותן של הפרעות נפשיות אלו. החברה מציבה כמודל יופי נשים רזות, דבר שמשפיע על ילדות רבות, לעיתים מגילאים מוקדמים.

 

איך אדע אם מדובר בהפרעת אכילה?

 

חשוב לציין, שמדובר ברצף. אנשים רבים עוסקים בתזונה שלהם, ויש בכך גם היבטים בריאים ורצויים. שמירה על תזונה בריאה תורמת, למשל, לבריאות הנפשית. מכל מקום, אם אנחנו חווים מצוקה הקשורה לאוכל, או מכירים אדם אחר שלדעתנו יש לו קושי כזה, אין זה חשוב להגדיר את שם ההפרעה: העיקר הוא להתחיל לטפל בכך. במקרים מסוימים, טיפול כזה יכול להציל חיים. אם, למשל, אנחנו מכירים נער או נערה שסובלים מהפרעת אכילה, ההתערבות היא חיונית – חשוב שיהיה שיתוף פעולה. קשה יותר לעזור כשאין עניין לקבל טיפול. כדאי להשקיע רבות במציאת מטפל/ת שיהיה חיבור משמעותי איתו/ה, ואם זה לא עבד בפעם הראשונה, דבר שיכול לקרות, כדאי להמשיך לחפש.

 

חשוב לציין, שלא כל התערבות היא רצויה בהקשר של אוכל, תזונה ומשקל: מוטב להיזהר לפני שמעירים הערות בנוגע למשקל או להרגלי התזונה של אדם זה או אחר בכך כלולות גם "מחמאות" שרומזות למישהו שהוא ירד במשקלו. למעשה, הערות מסוג זה עלולות לגרום למצוקה רבה יותר ובהתאם גם לחיזוק דפוסים לא-בריאים בהקשר של אוכל. לפיכך מחמאות כאלו כדאי לתת רק לאנשים אותם אנו מכירים מקרוב ויודעים שהם באמת יפיקו מהם תועלת. יש מקום להתערב בשיקולי התזונה של אנשים אחרים רק אם אנחנו קרובים אליהם מספיק, ואם אנחנו מרגישים שהם מסכנים את עצמם.

 

איך מטפלים בהפרעות אכילה?

 

מידת האינטנסיביות של הטיפול קשורה למידת החומרה של הבעיה: במקרים מסוימים נדרש אשפוז ביחידה להפרעות אכילה, שם קיימת תוכנית טיפול מולטידיציפלינרית. במקרים אחרים פגישה קבועה עם אנשי מקצוע (לדוגמא, פסיכולוג ודיאטנית קלינית) מהווה פתרון מספיק. כמו כן, קיימת אפשרות להיעזר גם בטיפול קבוצתי: במקרים רבים, מי שמתמודדת עם הפרעת אכילה מרגישה שנוח לה לשתף נשים אחרות שמכירות את החוויה שלה.

 

הטיפול עצמו יכול להתחקות אחר שורשיה של הפרעת האכילה. בטיפול כזה, הפרעת האכילה נחשבת לסוג של סימפטום, המחשה פיזית לסבל הנפשי שחווים המטופל או המטופלת, שבהם יש לעסוק בטיפול. בטיפול יכולים לעסוק בדמוי גוף, ברגשות קשים, בחוויות של דיכאון , חרדה וכעס, ו/או בחוויות טראומטיות במקביל ובאופן הדרגתי, הצורך להביע את הרגשות דרך סימפטומים הקשורים באכילה (בין אם מדובר בניסיון להימנע מאכילה, בסוג של אכילה רגשית או באכילה לא נשלטת) מאבדים מתוקפם. טיפולים מסוימים יכללו יומן אכילה, כזה שמאפשר לבחון לעומק אילו רגשות מפעילים אותנו כשאנחנו בוחרים להתנהל עם אוכל.

 

גישה נוספת רואה בבעיית האכילה סימפטום אשר יש להתייחס אליו באופן מערכתי. ״המטופל/ת המזוהה״ ממלא/ת תפקיד בדינמיקה המשפחתית. למשל, ילדה מפתחת הפרעת אכילה ומעוררת את דאגת הוריהו, אשר היו על סף גירושין. כעת, הם עוברים להתמקד בטיפול בהו ולא בקשיים הזוגיים. לפי גישה זו, יש לערוך טיפול משפחתי על מנת לשחרר את המטופל המזוהה מהתפקיד שלקח על עצמו/ה או הושם עליו למען המשפחה. כמו כן, בני הזוג נעזרים בטיפול התמודדות עם הקשיים שביניהם או עם חילוקי דעות לגבי הטיפול בבעיה. .

 

אם ישנה הפרעת אכילה חמורה, סביר להניח שמחשבות על אוכל ועל אכילה תמיד יוותרו חלק מהעולם הפנימי. ולמרות זאת, אפשר להגיע להתקדמות משמעותית. בסופו של דבר, גם בהפרעות אכילה וגם בנושאים אחרים, הדבר החשוב הוא להכניס בחירה אל תוך הנפש – להשתדל להימנע מדפוסים אוטומטיים ובעיתיים שיש לנו עם אוכל, ולדעת לתת לגוף ולנפש שלנו את מה שצריך.

נשלח ב מאמרים