על הנייר, גירושין נעשו עניין שגרתי בחברה של ימינו.
שיעור הגירושין בישראל ובמדינות אחרות הוא גבוה יחסית (בישראל הוא עומד כיום על כ-30%), והיום הגירושין לא נתפסים כעניין קיצוני או חריג, וטוב שכך. ולמרות זאת, החוויה של פרידה מבת או בן זוג שעמo נבנתה זוגיות ו/או משפחה היא עדיין חוויה קשה שעשויה גם להיות טראומטית.
הקושי שבהתמודדות עם גירושין
הגירושין הם בראש ובראשונה פרידה מפנטזיה מסוימת שיש לנו במחשבותינו, מתפיסה של ״אהבה לכל החיים״ או "משפחה שלמה". כלומר, גם אם ההחלטה להתגרש היא נכונה ומאוזנת, בהכרח מדובר בצעד שיש בו הרבה אובדן או ויתור.
כמו כן, פרידה בהווה נוטה להדהד עם פרידות קודמות (לאו דוקא פרידות זוגיות – אפילו מוות של הורה או בן משפחה), פרידות עם רמות אבל ואובדן שונות. לעתים, עובדה זו הופכת את הפרידה שבגירושין לעוצמתית עוד יותר. זה טבעי ביותר לחוש עצב, חרדה, ובדידות בתהליך הפרידה ולאחריו – גם אם ההחלטה על הפרידה הייתה כזו שנעשתה בראיה מפוכחת ונכונה של מצב הנישואים.
הגירושין הם צעד קשה גם מהבחינה שהם גוזרים שינויים רבים על המתגרשים – למשל, יחסים בין הורים לילדים, התארגנות כלכלית, מעברי דירות, ולעיתים גם תהליכים משפטיים מורכבים. במילים אחרות, זוהי תקופה שדורשת התגייסות והתארגנות דווקא כשהלב כואב והמצוקה גוברת.
פן נוסף המקשה על ההתמודדות עם גירושין הינו תחושות האשמה ו/או הכישלון אותן חשים עקב פירוק הנישואים.
לעיתים קרובות המתגרשים עסוקים בשאלות קשות – האם יכלו להתנהג אחרת כדי למנוע את הפרידה? האם הם נכשלו בשמירה על נישואיהם? ואיך המצב הנוכחי ישפיע על הבריאות הנפשית של ילדיהם?
כמובן שאין תשובות קלות לשאלות אלו, אך חשוב לנסות (ככל האפשר) לא לשקוע בהן, אלא לנסות לבנות כעת את העתיד באופן המיטבי האפשרי.
כדאי לזכור שגם להישארות בנישואים לא מאושרים יש מחיר כבד, ולעיתים נדרשים אומץ ונחישות כדי להחליט לעזוב, ועל כן אין מדובר בהכרח באקט שמבטא כישלון.
על פתיחות לקבלת עזרה
כחלק מההתמודדות עם תהליך הגירושין, חשוב להגיע למצב בו קיימת "רשת תמיכה".
מבחינה חברתית, כדאי לנסות להיעזר בחברים ובבני משפחה שיכולים לעזור ולתת כתף (חשוב שזו לא תהיה סביבה חברתית שתתמקד בהשמצת בן או בת הזוג לשעבר).
במקרים מסוימים כדאי גם לפנות לטיפול, אם בכדי להיפרד בצורה פחות כועסת כזוג, או כדי לשאת את הכאב והאובדן שבגירושין מעט יותר טוב, ולקבוע מטרות להמשך הדרך.
גם אם אדם בוחר להתגרש מרצונו, הוא עדיין נושא את המחירים הנפשיים והפרקטיים של הבחירה הזאת. לעיתים הוא גם עשוי לבוא במגע עם זיכרונות לא פשוטים מילדותו, מבית הוריו, מהיחסים בין הוריו או מהיחסים שלו עמם. בטיפול נפשי משמעותי תהיה גם התמקדות בהיבטים חשובים אלו.
חשוב לציין, שלפני מספר שבועות אושר חוק אשר מחייב מתגרשים לקיים הידברות עם מטפל לפני הבחירה בהליך משפטי. החוק, אשר יזמה ח"כ מירב מיכאלי, ממחיש שהגירושין הם תהליך מורכב, תהליך שבמסגרתו יש צורך בעזרה ובהכוונה.
לחשוב על הטווח הארוך
בעיצומו של תהליך הפרידה, התפיסה של בן או בת הזוג לשעבר עלולה להיות מאוד ביקורתית.
בין אם יש בחירה בהליך משפטי ובין אם לא, זוהי תקופה של קונפליקטים, גם על משאבים חומריים של ממש, גם על קשרים עם הילדים וגם על תחושת הצדק. הדברים האלו טבעיים. אם היה אפשר להימנע מקונפליקטים לחלוטין, הרי כנראה שלא היה תהליך גירושין מלכתחילה.
ובכל זאת, בריא ונכון לחשוב גם על הטווח הארוך. האופן שבו אתם מתגרשים ומתייחסים זה לזו ישפיע באופן מהותי על ילדינו – גם על החוויה שלהם בשנים הקרובות, וגם על היכולת העתידית שלהם לבסס קשרים זוגיים בריאים.
חשוב לנסות לשמור על יחסים לא נקמניים ולעשות ככל האפשר כדי לא לשבור את הכלים, ולא לחשוף את הילדים ליחסים עכורים ותוקפניים בין ההורים.
לא על הכול אפשר לשלוט
הגירושין הם מהלך שכולל גם אובדן שליטה. לא תוכלו לשלוט על כל היבט והיבט בחיי הילדים שלכם.
בני הזוג שלכם לשעבר עשויים למשל, לבסס זוגיות חדשה. אם כך יקרה, אדם חדש (או אפילו משפחה חדשה) ייכנס לחיי ילדיכם, גם אם אתם בכלל לא אישרתם אותו. הרגלים חדשים, נורמות לא מוכרות, מערכות יחסים חדשות – כל אלה דברים שתצטרכו למרבה הצער ללמוד לשאת. מדי פעם אולי יהיה צורך אמיתי להיאבק על עיקרון כזה או אחר, אבל עדיין רצוי לבחור את המאבקים בחוכמה.
הגירושין כהזדמנות
למרות הכל, הגירושין הם גם הזדמנות לצמיחה ולגדילה אישית ומשפחתית.
מי שמסוגל להתמודד עם האתגר הזה ולצאת ממנו מחוזק – עשוי לגלות בעצמו כוחות חדשים שאולי לא היה מודע להם, ועשוי ללמוד לראות את עצמו בהערכה רבה יותר.
בסופו של דבר הפסקה של חיי נישואין שלא היו מספיק טובים ומספקים, היא בחירה ראויה, אולם חשוב לשמור על עצמכם ועל סביבתכם במסגרת התהליך.
ולהורים מביניכם, חשוב לשמור על יחסים תקינים עם ההורה השני, לא להשמיץ או להסית נגדו – ילדיכם זקוקים לשני הוריהם, ולמערכת יחסים מווסתת בין ההורים. אתם יכולים להוות עבורם מודל חיובי של פתרון קונפליקטים, מודל אשר יעזור להם בעתיד בהקשרים שונים.
אם ילדיכם ילמדו לראות את היחסים בין הוריהם כמצב שאינו שחור-לבן, בו יש אדם אחד טוב ואדם אחד רע, הם ילמדו לאמץ ראיה מורכבת ופחות קיצונית כלפי עצמם ואחרים.
תכנים שעשויים לעניין אתכם:
