נתתי או קיבלתי? על נתינה וקבלה במערכת יחסים

על נתינה וקבלה במערכת יחסים

קשרים בין אנשים זה דבר מסובך להיות בו ועוד יותר להבין אותו. אם אני מקשיבה למישהו/י זה אומר שנתתי לו/ה או קיבלתי? אם אני מספרת סוד? זה אומר שנתתי או קיבלתי?

אנשים חוששים להיות במערכת יחסים שבה הם ירגישו מנוצלים או שיחששו שאחרים יראו אותם כמנצלים. הדבר קשור לקושי שלנו להיעזר ולהזדקק, מתוך רצון לשלוט בתלות שלנו באחרים. לכן, היינו רוצים לחשוב שיש לכך תשובה פשוטה, תשובה שתגיד לנו מה נכון, מה צריך לעשות, איך להתגונן או איך לזהות סימנים שיעזרו לנו להיזהר. בגלל זה, תראו פעמים רבות בעיתונות כל מיני טקסטים "איך תדעי שהוא לא יהיה נאמן" או "איך תדעו שמערכת היחסים הזו חסרת סיכוי". לכן, אנשים ינסו למדוד הדדיות. אני אספר לך, ככל שאת/ה תספר/י לי. לא ייתכן שרק אני אדבר כאן. לא יכול להיות שרק את תשלמי. לא אפשרי שרק אנחנו נתארח אצלכם.

האמת היא שאין דרך לדעת מה נכון ומה לא נכון במערכת יחסים. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לדעת מה נכון לנו. זה מסובך יותר, אבל רק אם נקשיב לעצמנו, נדע מה נכון לנו. יכול להיות שאנחנו מרגישים כל כך טוב עם חברה, אפילו שלרוב אנחנו אלה שמתייעצים. אם יש לנו תחושה לא נעימה, כמו למשל שאנחנו מרגישים כשמשתמשים בנו בלי להתחשב בנו, עלינו לשים לב לכך, ולראות איזה חלק בנו משתף פעולה עם זה.

מה בנו מעדיף להיות זה שמשקיע, או משקיע כדי להרגיש בשליטה. או משקיע כדי להרגיש פחות את הנזקקות. או כדי לא לראות שהקשר הזה צריך להסתיים, כי הוא מתקיים מהסיבות הלא נכונות. כי הוא מספק לי ביטחון ויציבות, אולי וודאות, אבל לא דברים אחרים שחשובים לי.

הדבר הזה נכון לכל מערכת יחסים. גם בין אחים, אפשר לראות שהאח הגדול מרגיש חזק ורוצה לעזור, וכביכול הוא זה שנותן, אבל למעשה האח הצעיר ששם עצמו בתפקיד הזקוק, נותן בכך שהוא חושף עצמו להיות זה שפגיע, זה שצריך יותר את היחסים הללו, למרות שבעצם אין משמעות לכך. שני הצדדים זקוקים לקשר הזה.

אם כך, כל נתינה היא קבלה, ולהיפך. זו לא רק קלישאה להגיד שכשאנחנו נותנים אנחנו מקבלים לא פחות. להבין את זה, יכול לעזור לנו לדעת מה הם היחסים שיותר מתאים לנו להיות בהם, ומה גורם למערכות היחסים שלנו להיות כמו שהן.