תהליך הטיפול הנפשי: – פליאה מרגשת ללא כל מעשה קוסמות: על "הארי פוטר" שבכל אחד מאתנו

מאת: רבקה חוברס, פסיכולוגית קלינית מדריכה

איך עובד טיפול פסיכולוגי?

"מה קורה בו?"

את התשובה המומשגת והברורה לשאלות מסוג זה טרם הצלחתי למצוא למרות היותי פסיכולוגית ותיקה ומנוסה. גם הידע התיאורטי הממשיך להצטבר אינו מספק אותה. את התשובות החלקיות אני מלקטת בכל פעם מחדש במהלך טפול ספציפי, ואת התשובה המלאה יותר אני מסוגלת למצוא עם סיומו.

 

אני יודעת לאמר, שיש בחדר הטפול מפגש יחודי, שיכול להתפתח למפגש אינטימי מאד מבחינה רגשית. זהו מפגש בין מטפל ומטופל. המטפל נוכח, כשאת הקשב שלו מנחה עולמו הפנימי, המורכב מדמויות המפתח שלו, שכוללות גם את התיאוריות המקצועיות ואת הידע הקליני שצבר. המטופל נוכח עם "עולם הדמויות" שלו: אלה "המציאותיות", המעוררות אותו להרגיש, לחשוב, להגיב ולפעול בתוך מציאות חייו, ובו זמנית, גם מתקשרות (ביודעין או שלא ביודעין) עם הדמויות המופנמות שלו. סה"כ המפגש המורכב הזה, שיש בו אינספור של מפגשים חלקיים, מאפשר לאדם לאט ובהדרגה לחוות ולהמשיג את עצמו במלאות ובאינטגרציה גדולות יותר. במהותו של תהליך הרפוי הנפשי נמצא המסע הארוך, הקשה והסבלני לגלוי האמת הפנימית ולגילוי העצמיות הסוביקטיבית. במהלך המסע הזה מושג איזון אופטימלי יותר בין הכוחות החיים והכוחות המצמיחים שפוגש אדם בתוכו (אהבה, יצירה, סקרנות, תשוקות) לבין הכוחות המביאים לנסיגה ולתחושות של מוות פנימי (חרדה, דכאון, אדישות, זעם חסר שליטה ומועקות למיניהן), שהוא מעז לפגוש כחלק ממנו, גם כן.

 

אכן, תשובה כללית עמומה. העמימות ואי הידיעה מראש מהוים מרכיב מהותי של התהליך הטפולי הנפשי, כשם שהם מהוים מרכיב חשוב בתוך מציאות חיינו. במציאות היומיומית, כמו בעולמנו הפנימי, קשה לנו לפגוש אותם ולהכילם, משום שאנו רוצים תשובות ותחושות של אחיזה בשליטה בחיינו, ובכל זאת, אנו נאלצים לפגשם. בשעה הטפולית אנחנו מקשיבים אליהם תוך שמוש בכלים של ידע מקצועי ומתוך ציפיה, שיתרחש "הפלא". באופן פשטני משהו ניתן לאמר, ש"הפלא" צומח מתוך מצוקת הבלבול, מתוך ההתחברות לכאב, מתוך המבוכה ומתוך החפוש הנפשי, המתעוררים ומתרחשים באזורים האלה של אי הידיעה.

 

שבעה כרכים ומאות עמודים של ספור סוחף ספקה לנו ג'יי.קיי. רולינג בתאור מסעם המופלא של הארי פוטר ושל חבריו ותומכיו עד נצחונם את הרוע ואת האימה מבית היוצר של הלורד וולדרמוט. את כולם קראתי בשקיקה (וגם צפיתי בכל הסרטים….). כמו מליונים רבים של ילדים, של בני נוער ושל מבוגרים ברחבי העולם כולו העברתי כמה שנות חיים בציפיה לספר הבא ולבא אחריו (וכן הלאה) עד "הסוף הטוב" (עם הטעם החמוץ של אובדנים מכאיבים).
כמי שאוהבת את הקריאה נשביתי, קודם כל, בספור: נקשרתי אל הדמויות. התרגשתי, דאגתי, צחקתי, בכיתי וקיותי בשעות הארוכות, בהן התנתקתי ממציאות חיי וביליתי בתוך המציאות הספורית האחרת. בין ספר לספר התעוררה הפסיכולוגית שבי, שכבר הבינה היטב, גם אם באופן אינטואיטיבי, מה הפך את הארי פוטר לנער, שכולם החזיקו לו אצבעות. רק ממרחק הזמן הנחתי לה לשאול בצורה נוקבת יותר, לנתח ולאסוף את שברי המחשבות, שלא רציתי לפתח בשעתו כדי לא לפגום בהנאת הקריאה.

 

בעינים מקצועיות יותר הארי פוטר, בעיני, הוא קודם כל ספור על מסע קשה במיוחד של התבגרות, ובהיותו כזה הוא מציג מאבק מתמשך על הגדרת זהות ועל גיבושה, על ערכים, על שיכות, על אינטימיות ועל בחירה בדרך.
כל אחד מאתנו עושה את המסע הזה. בד"כ מלוות אותנו לאורכו דמויות צבעוניות פחות ומגוונות פחות, אבל גם המיטיבות ביניהן נתפסות בקלקלתן, נפגמות, נעשות שלמות באי מושלמותן. גם בחיינו הבוגרים נמשך המסע הזה, וכשהוא קשה ומכאיב במיוחד, אנו נזקקים לליווי.

 

הארי פוטר, אם כן, מדבר אלינו גם משום שהוא חושף אותנו למסע החיים ולספור הטפולי, שיכול להיות ספור הדרמה הפנימית של כל אחד מאתנו (גם אם גבוריה אחרים וקצת "דהויים" מול גבורי הדרמה שלו).

 

הארי פוטר בעיני הפסיכולוג(ית):

 

אני מבקשת להביא ולחדד רעיון, להעביר מחשבות. ההדגשים שאביא רחוקים מלהיות אפילו "קצה המזלג" של העושר, שעולה בסדרת הספרים האהובה הזו, ואני מגיסת לצורך הענין את הארי פוטר לעוד שליחות קצרה וצנועה, שגם בה לא בחר. בנדיבות שרכש ובאהבה, שלמד להאמין בה ולהרשותה לעצמו, נדמה לי, שלא היה מתנגד.

 

הספר הראשון נפתח ברמיזה לבאות. דמויות מרכזיות, שתלווינה את הארי פוטר עשור אח"כ, נחשפות לפנינו ביחודן, בזרותן ובעוצמתן, שעתידה להתגלות. הארי עצמו הוא תינוק, שניצל מהלורד וולדרמוט ומונח צרור בשמיכה על סף דלתם של הדרסלים, דודיו הנלעגים, שרחוקים מלראות בתינוק שניצל "מתנה". אנו פוגשים את הארי "ממש" לראשונה סמוך ליום הולדתו ה-11 ומתודעים להיותו שונה, דחוי, חסר חברים וחסר כל אהבה, המוענקת כולה בצורה מוגזמת וחסרת גבולות לבן דודו דאדלי. המידע היחידי על עברו, שנותנים לו דודיו, הוא שקרי: הוריו נהרגו בתאונת דרכים. דודתו, אחות אמו, מתכחשת לאחותה ולבעלה המוזרים. הארי אינו יודע, איך נראו הוריו, והזכרון היחידי הקושר אותו אליהם קשור בהבזק של אור ירוק, שמעורר כאב בצלקת דמוית הברק שעל מצחו.

 

במושגים מתוך עולמנו הארי פוטר הוא יתום, הגדל אצל משפחת אומנה "רעה", מתעללת ודוחה. העשור הראשון לחייו הוא עשור של חסר והעדר אהבה. עשור של אי ידיעה מאין בא ושל חוסר הכרה במי שהוא. הקשר היחידי לאהבת האם שידע, שנתנה לו את חייו והצילה אותו כתינוק, הוא קשר של כאב. הצלקת הפיזית על מצחו, שפעימתה מתגברת ומיסרת בהתקרב הרוע, אינה אלא סימן חיצוני לצלקות מכאיבות בנפשו, אותן הוא עומד לפגוש בתהליך התבגרותו.

 

ביום הולדתו ה-11 מקבל הארי את "הזימון" לצאת למסע חייו, להגשמת יעודו ולמימוש יחודו, שמתגלים כמעמסה כבדה מנשוא עבור נער צעיר כ"כ. כבנם של לילי וג'יימס פוטר, הקוסמים שנרצחו ע"י הלורד וולדרמוט, הוא הופך להיות תלמיד בהוגוורטס, ביה"ס לקוסמים. האגריד הוא שמלווה אותו בצעדיו הראשונים בסמטת דראגון, מפגיש אותו עם הספור האמיתי על מות הוריו ועם דמויות הקוסמים, שמקבלות אותו בהתפעלות ובהתרגשות, לצד אלה המלגלגות. הארי שומע על הלורד וולדרמוט לראשונה. הוא מתחיל לחוות את הקשר הבל ינותק בין הלורד הרשע לבינו, כששרביט הקוסמים המותאם עבורו הוא תאומו של שרביטו של הלורד, וטרם החלה דרכו כתלמיד הקשר הזה מצמרר אותו ומעורר בו חלחלה. בהמשך, ברכבת להוגוורטס, הוא פוגש את חבריו התלמידים, וגם את אויביו מתוכם. כשהוא מגיע לביה"ס הוא פוגש את מוריו. מצנפת המיון שולחת לו תזכורת לגבי קרבתו לוולדרמוט: סלית'רין או גריפינדור? הוא משתייך לגריפינדור, בסופו של דבר, משום שהוא מצליח לרצות יותר את הבית הזה. הוא מסיים את המיון מותש, וגם בקהילה, בה יוכל להרגיש חלק סוף סוף, הוא חווה את האותות, לכך שיצטרך לעמול קשה כדי לדעת מיהו.

 

הארי פוטר מתחיל לפגוש את עברו כדי ללכת אל עתידו. דוקא המפגש עם היותו "מישהו" מעורר בו את הצורך הנואש לדעת "מיהו". הכמיהה הפשוטה להיות "מזוהה עם" ו"כמו" הוריו וחבריו, שכבר הספיק להכיר ברכבת, אינה מתממשת עבורו. בשלב הזה, העולם שמתחיל להיות קיים, ומתוך כך גם מורכב, הוא פשוט, כביכול: "הטובים" ו"הרעים" כמו מסומנים בבהירות, בפשטות ובטוטאליות. אפילו דמויות המורים המוצגות בספר הראשון הן, כביכול, בעלות "נטיה מובהקת". בעיקר מתבהרת הנטיה דרך דמויותיהם של שניים: אלבוס דמבלדור, מנהל ביה"ס לבן השיער ולבן הזקן, הרך, הסבלני והמתבונן, וסוורוס סנייפ הכהה והקודר, המעניש, החמקמק והמסתורי, שכמו שונא את הארי. ככל שהארי מתבגר, נעלמת הפשטות. ככל שנעשה המאבק החיצוני נגד וולדרמוט וחסידיו קשה ואכזרי יותר – גועשת יותר גם נפשו של הארי.

 

האם כל האימה והמלחמות המתוארים בספר מתרחשים למען עולם קוסמים טוב יותר? ומה בתוכו של הארי? האם יכול היה להתבגר ולבחור ללא המלחמה על הטוב בחוץ, כשנפשו וילדותו החסרות והזנוחות הם הבסיס הריק, שממנו הוא צריך לצמוח אל בחרותו ואל בגרותו? הארי זקוק לידיעה הפנימית, שהיה אהוב, שהוא ראוי לאהבה, ושהוא יכול לאהוב את עצמו. לאורך המסע, שהצלקת היא העדות לכך שנועד לעשותו, הוא צריך ללמוד לחיות בשלום עם כל הצרכים האנושיים שלו כנער, שהפך לקוסם מפורסם, לפני שהפך להיות עצמו.

 

קצרה היריעה מלהתיחס לכל הדמויות ולכל ההרפתקאות, שמתארת ג'יי.קיי רולינג מתוך דמיון עשיר, מתוך חקר אנתרופולוגי ובכשרון רב לאורך שבעת הכרכים של הספור. מלכתחילה, אני נמנעת מהתיחסות למסרים אידיאולוגיים וחברתיים, המלוים את הספרים לכל אורכם (יש נגיעה בטראומות, בשגעון, בגזענות ובסוגיות נוספות, שכמו נלוות, ואולי אפילו הן פועל יוצא של תקופה אפלה ושל מלחמה לחיים ולמוות על חברת הקוסמים).
אני מבקשת, בכל זאת, לבודד דמויות ספורות, שיש להן נגיעה דוקא למסעו הפנימי של הארי:

 

1. רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר – מדובר בשני חבריו הקרובים ביותר של הארי, ילד ללא חברים עד הגיעו להוגוורטס. במציאות חיי היומיום שלו הוא מתרגל איתם חברות, קרבה, אינטימיות ושיכות לחברת בני גילו. הם מלוים אותו בנאמנות לאורך כל הדרך, ולצד האהבה שהוא רוכש להם, הוא חווה מולם גם את האחרות שלו. מקנא בהם, חווה את היותו גלגל חמישי מול אהבתם הזוגית המתפתחת.
מעבר לכל אלה, בעולמו הפנימי, רון והרמיוני מיצגים חלקים משלימים את אישיותו: הרמיוני בחכמתה ובידענותה ורון בטוב ליבו ובנאמנותו האינסופית, הפשוטה והברורה, שאין עליה כל ערעור.

 

2. משפחת וויזלי – הוריו ואחיו של רון הופכים להיות ל"משפחה המאמצת" הבלתי פורמלית של הארי: עוד לפני שהוא מבקר בביתם הוא נהנה ממתנות חג המולד של האם, מחומה ומדאגתה, והוא פוגש בביתם איזו נורמליות של יחסים של אהבה: אחאים רבים, מהתלות, כעסים, התפיסויות, התיחסות לבן הסורח ואיזו מלאות, למרות המשאבים החומריים המצומצמים. למרות העלילה המסתבכת וחלקם החשוב והאמיץ של הוויזלים במלחמה נגד וולדרמוט – הם לפני הכל משפחה, מושג שהארי לא חווה את מהותו לפני כן, גם אם ידע על קיומו.

 

3. ג'יני וויזלי – ככל שהיא גדלה ומתפתחת גדל תפקידה של ג'יני בחייו של הארי, כשבסופו של דבר היא הופכת מאהבת נעוריו לאם ילדיו בבגרותו. סביב דמותה, בעיקר, הוא מתמודד עם הפיכתו לגבר. הוא נאלץ להתרחק ממנה, דוקא משום אהבתו – כדי לשמור עליה מפניו, שעסוק כ"כ במלחמות. כל עוד לא ניצח את המלחמה נגד הרוע בחוץ, וכל עוד לא הרגיש די בטוח, שאהבתו אינה מסוכנת גם בגלל נפשו המסוכסכת, הוא מוותר. הארי זקוק לבטחון שלו באהבה שיש לו לתת כדי לממש אותה.

 

4. האגריד – כ"חצי ענק", טוב לב ורך לבב, עילג בדבורו וחי בשולי בית הספר לקוסמים האגריד הוא "האמהות" במהותה הסטריאוטופית. האגריד מניח את הארי התינוק על סף דלתו של בית דודיו, ומהווה גם קשר ראשון עבורו לעולם הקוסמים, לעברו ולעתידו, כשהוא מגיע לגיל 11. האגריד בדבריו מספק להארי את הקשר הראשון האמיתי לספור עברו, להוריו. למרות גודלו ואומץ ליבו הוא סנטימנטלי, דאגן, עוטף. שומר יערות עצום מימדים, שגם באהבתו ובידע שלו לגבי עולם הצומח ולגבי עולם החי הקסומים סביב הוגוורטס, מתנהל כ"אמא אדמה".

 

5. סיריוס בלק – המפגש הממשי הראשון בין הארי לסיריוס מתנהל בכרך השלישי בלבד (עד אז שלח סיריוס להארי מתנות עלומות שם השולח). על פניו סיריוס הוא אסיר נמלט מסוכן במיוחד. זוהי הדמות המשמעותית הראשונה, שהתגברות על הפחד מפניה מחברת את הארי לדמות אב מאמץ, שהוא גם חברו הטוב של אביו המת. קיומו של סיריוס בחייו, גם אם מרחוק, מאפשר להארי סוג של חוויה של בטחון. הוא מאפשר לו למידה על אביו האמיתי וסוג של קשר ממשי אליו, אבל גם את החוויה החשובה של היותו "הילד של מישהו". מותו של סיריוס תוך כדי קרב, וכשהוא מגן על הארי, מפגיש אותו עם אובדן של אב, שהיה ממשי בחייו, ולא רק ספור הרואי בעולמו הפנימי. הארי חווה את האשמה שבאובדן ומסוגל לחוות אבל, שונה מאד מהריק ומהחסר הבלתי מוסברים והבלתי נסבלים, שהיו מנת חלקו ביחס לאינותם של הוריו. באמצעותו של סיריוס מקבל הארי את האפשרות להפנים דמות הורית מיטיבה ומגנה, שאת הורותה הממשית חווה באמת.

 

6. פרופסור סוורוס סנייפ – מייצג עבור הארי את אחת ממערכות היחסים המורכבות ביותר לאורך הספור: כהה, נוקשה, "שונא", חלקלק, שכראש הבית של סלית'רין וככל שמתגלה ספור חייו הופך חשוד יותר ויותר בקרבתו ללורד וולדרמוט. אין כל "חיבוק" ביחסו של סנייפ להארי, ואולי חלק מהקושי ביחסו כלפיו נובע מאהבתו הנכזבת ללילי, אימו, ושנאתו לאביו, שזכה באהבתה. ממש עד שלהי הספור מזגזג סנייפ (גם בראשם של הקוראים) בין המחנה הטוב למחנה הרע, ורק לאחר מותו ההרואי והבנת העול שלקח על עצמו בהצלת עולם הקוסמים – נודעים גבורתו, אומץ ליבו ותרומתו לנצחון המחנה.
סנייפ הוא הדוגמה המובהקת לקושי באינטגרציה בין החלקים הסותרים של הדמויות המופנמות, וההתבוננות בדמותו מיצגת בסופו של דבר את הארי הבוגר, שהשלים עם כל הנגודים וחי עימם בשלום. כשהארי מלוה לראשונה את בנו השני, אלבוס סוורוס, אל הרכבת להוגוורטס, חושש הילד מפני מצנפת המיון, שתשלח אותו לסלית'רין. הארי מבין לליבו, אבל גם אומר לו את הדברים הבאים:
"אלבוס סוורוס,…. אתה נקראת על שם שניים ממנהלי הוגוורטס. אחד מהם היה יוצא בית סלית'רין, ויש להניח שהוא היה האיש האמיץ ביותר שהכרתי בחיי".

 

7. פרופסור אלבוס דמבלדור – דמבלדור הוא הדמות הנערצת ללא עוררין, שלכאורה, נקיונה, ערכיותה וכוונותיה אינם מוטלים בספק. מבין כל הדמויות דמבלדור הוא המושלם ביותר, לפחות כל עוד הוא חי.
הוא מורהו הרוחני של הארי, ואולי דומה ביותר לדמות "המטפל – הפסיכולוג" בהתבוננות שלו, בהתערבויותיו ובהתמודדות שלו עם ההכרח לחשוף את הארי לעברו וליעודו, לאמיתות של חייו, למרות הכאב הנפשי העצום, המלווה את החשיפה הזו. דמבלדור גם אינו מוותר להארי על אחיזתו בהווה, על הקשר ההכרחי עם מציאות חייו היומיומית, שחלקים רבים כ"כ כבדים עבורו מנשוא. דמבלדור הוא הגשר במאבקו של הארי על חייו הנפשיים.
אמונו של הארי בדמבלדור מלא: בחוכמתו, בידענותו, בנקיונו, בערכיו, ובעיקר, בכוונותיו המיטיבות גם ברגעים הקשים והבלתי נוחים ביותר.

 

דמבלדור הוא המקור והליווי של הארי לחשיפה למאוויי נפשו, לגעגועיו להוריו, לשאיפה שלו להבנות לו עבר, שמסכנת אותו לפעמים באובדן ההווה. כשהוא "תופס" את הארי מול הראי של ינפתא, המעלה בפניו את הדמויות של הוריו, הוא עוזר לו להבין, שהראי מראה "את משאלת לבנו היקרה, הנואשת ביותר", ומוסיף: "הראי יועבר למקום חדש מחר, הארי, ואני מבקש ממך שלא תלך לחפש אותו שוב. אם אי פעם תתקל בו שוב בכל זאת, בפעם הזאת כבר תהיה מוכן לזה. לא טוב לשקוע בחלומות ולשכוח לחיות. זכור את זה….".

 

לאורך הספרים השונים פוגש הארי לצידו של דמבלדור ובאמצעות אביזרי קוסמות שונים (כמו "ההגיגית") את העבר, את עומס המחשבות מול סכנות ההווה ואת ההכרח, שלא לוותר. דמבלדור אינו ניטרלי ב"טפול" שלו בהארי פוטר. הוא מבקש להכשירו לתפקידו, אפילו מסכן אותו ומנצל את אמונו, אך הוא סבלני, בוחר בעיתוי המתאים כדי להכביד את העול, עוצר את דבריו ואת המידע, כשהארי טרם בשל בעיניו, וגם מלא בחמלה ובמיטיבות אמיתית כלפיו.

 

הארי מתיתם וננטש שוב ע"י דמות הורית עם מותו של דמבלדור – בשעה הקשה ביותר של הקרב. בכרך השביעי מוכתמת דמותו של המורה הנשגב ע"י דבריו של אחיו. דמבלדור, כבן אנוש, מתגלה כמי שאולי ניצל והשתמש, כבעל אינטרסים. השבר הנפשי של הארי בעקבות הגילוי הוא עצום. ארועי השעה ואחיזתו של וולדרמוט בפתיל חייו מתמזגים עם השבר בנפשו, והארי פוגש את מותו, כדי להוולד מחדש ולהוביל את הקרב האחרון, המנצח, נגד חסידיו של וולדרמוט. זוהי לידה מחדש נפשית במהותה. בשעות הקריטיות הללו הארי בשל לחבר בתוכו את המידע, את הרצונות. הוא מבחין לראשונה, בין כל הקולות ובין כל הדמויות שהתערבו בחייו לטוב ולרע – מי הוא ומה הוא רוצה, ובוחר בעצמו בחיים. זוהי בחירה, שנראה שלא היה יכול לעשותה, כל עוד דמבלדור שבתוכו היה גדול ונשגב ממנו.

 

8. הלורד וולדרמוט – דמותו המרושעת, הסדיסטית וההרסנית של הלורד וולדרמוט הולכת ומתחזקת ומתעצמת ככל שמתפתחת העלילה. למעט הוריו של הארי, שדמם זורם בעורקיו, דמותו של הלורד היא היחידה, שמשהו ממנה נמצא בתוכו גם בממשות הספורית ולא רק בהפנמה הפסיכולוגית. הכרעתו של הלורד וולדרמוט באופן הפשוט ביותר היא מהות המלחמה החיצונית כמו מהות מאבקו הפנימי של הארי פוטר על זהותו.

סימבולית, ניתן לראות את הקשר הבלתי ניתן להתרה בין הארי ללורד המרושע והמכוער, שהתחזקותו היא תוצר של התעללות, של הרג ושל שפיכות דמים של אויביו ושל חסידיו כאחד, כקשר שהופך את מסעו של הארי פוטר למסע פנימי במהותו, קודם כל. נצחונו על החלק הממית, שטבע הלורד בנפשו ובמציאות חייו, הוא תוצר של בחירתו בחיים.

 

18 שנים לפני שמסתיים הקרב האחרון והמכריע נולד הארי פוטר ללילי ולג'יימס, הוריו האוהבים, שהלורד וולדרמוט לקח ממנו. אהבת האם, שהצילה אותו כתינוק באורח פלאי ממותו שלו, מחלחלת בתוכו כל הזמן. האהבה הזו עצומה וחזקה ומהווה חלק ממנו, גם כשאינו מחובר אליה בחוויתו ואינו יודע אודותיה באופן מושכל. היא זו, שמאפשרת לו לשרוד את העשור הראשון בבית דודיו וברגעים של הכרעה לאורך הספור כולו, היא מאפשרת לו את הבחירה בחיים ובטוב בכל פעם מחדש. ככל שהוא לומד עליה יותר ופוגש חלקים גדולים יותר של הוריו במפגשיו עם הדמויות המיטיבות בחייו, היא גדלה בתוכו, ומספיקה בכל פעם למאבק קשה יותר בצומת מכריעה יותר בעלילה המתפתחת. היא מתעצמת בתוכו לצד התעצמותו של הלורד וולדרמוט בחוץ. בזכותה הוא יכול לשנות עמדותיו כלפי דמויות כסנייפ וכדמבלדור ולשרוד את מי שהוא למרות האכזבות. נפשו של הארי פוטר בן ה-18 היא שנצלת בסיומו של הספר.

 

מילות סיום:

 

עלילות הארי פוטר הן דרמה סוחפת, עתירה בדמיון וקסומה כ"כ בגלל היבטיה האנושיים, המעוררים הזדהות כמעט בכל קורא.
אין כמעט אדם, שבהציצו אל תוך נפשו לא מצא בה את אויביו, את מושיעיו, את אוהביו ואת שונאיו. אין, כנראה, אדם שלא נתקל במכשול מתסכל מחוצה לו ולא חווה אובדן, צער, פחדים ומוצפות שמתעוררים בתוכו, לעיתים לצד כעס עצום ומעורר אימה.

 

כשאנו מצוידים בכלים הנפשיים להתמודד עם אלה, אנחנו ממשיכים תוך כדי מאבק פנימי וחיצוני אל חיינו. כשהתחושות הקשות הללו עולות ללא הכלים הנפשיים להתמודד עימן, אנחנו עלולים לשקוע בדכאון, בחרדה, בהסתגרות אל עולמנו הפנימי ובהמנעות מהחיים עצמם.

 

המאבק על החיים הפנימיים עומד במהות ההוויה האנושית. במאבק הזה יש גלוי ויש נסתר, וישנם לכל אחד הכלים המגנים והמסתירים, שחלקם חסרי גמישות ונשברים, כשהגורמים מעוררי המצוקה גדלים ומתעצמים.
השבר הנפשי מוביל אנשים לחפש עזרה נפשית בטפול נפשי.

 

מי שימצא עצמו בטפול ימצא עצמו במסע. כמו את הארי פוטר ילוו אותו דמויות רבות במסע הזה, ודמויות נוספות ילבשו ויפשטו צורה במהלכו.

 

הפסיכולוג הקליני, המטפל הנפשי, אינו מצויד בשרביט קוסמים, בלחשים, בגלימות העלמות ובשקויים. הוא מצויד "רק" בידע התיאורטי שצבר, בטכניקות הטפוליות שלמד, בהקשבה למקצבה ולרקודה הסבוך של נפש האחר ובהיכרות עם חווית היותו אדם, שהעמיקה במפגש שלו עם עצמו.

 

אין כל הרואיות בתהליך הטפולי, "למעט" זו של המטופל עצמו, הנאבק ב"שדיו", בפחדיו, ברצונות הסותרים שבידיעת האמת ושבאי ידיעתה.
המאבק בטפול הוא על היכולת לתת אמון, על המוכנות לשאת את החשיפות ואת הפגיעות שבהתקרבות לאחר, על ההתגברות על הבושה ועל האמת הפנימית, שהסימפטומים צועקים אותה, בשפה שיש ללמוד אותה ולהבינה. זהו מאבק של תקוה.

 

מטופל. מטפל. שני זרים יוצאים לדרך. מתודעים זה לזה בסוג של קרבה מיוחדת.
נתונים בעבודה קשה.
וכשהיא מתרחשת – יכולה להולד הפליאה.

 

ביבליוגרפיה:
רולינג, ג'יי.קיי. (2000). הארי פוטר ואבן החכמים.
(2000). הארי פוטר וחדר הסודות.
(2000). הארי פוטר והאסיר מאזקבאן.
(2001). הארי פוטר וגביע האש.
(2003). הארי פוטר ומסדר עוף החול.
(2006). הארי פוטר והנסיך חצוי הדם.
(2007). הארי פוטר ואוצרות המוות.
בתרגומה של גילי בר-הלל. תל אביב: ידיעות אחרונות; ספרי חמד; ספרי עליית הגג (2000-2007).