הדרכת הורים

על המושג של הדרכת ההורים

לפעמים, ילדים והורים נתקלים בקשיים מסוימים שמצדיקים ליווי טיפולי והתייעצות עם גורם חיצוני.

בחלק מהמקרים, הדבר הנכון הוא שהילד עצמו יגיע לטיפול ויבטא את עצמו ואת מצוקותיו באמצעות הקשר הטיפולי (למשל, דרך טיפול במשחק). ובחלק אחר אלו ההורים שיקבלו ליווי לעצמם, במקביל לטיפול בילד או לעיתים ללא טיפול בילד עצמו, במטרה להתמודד טוב יותר עם האתגרים השונים הכרוכים בגידולו.

במקרים מסוימים, הדרכת ההורים תתבצע במסגרת פרטנית, אך קיימות גם מסגרות קבוצתיות שמאפשרות דיון משותף על ההורות ועל האתגרים שהיא כוללת.

מתי נכון לגשת להדרכת הורים?

הדרכת הורים יכולה להתאים לכל הורה שמעוניין לחשוב על הקשר עם ילדיו ועל אופן ההתנהלות המיטבי איתם. הרי אם נחשוב על כך לרגע, מרביתנו נדרשים להגיע להישגים כדי להתקבל לתכניות לימודים שונות, או מוכרחים לעבור הכשרות מקצועיות/אקדמיות כדי להשתלב במקומות עבודה מסוימים, ולהורות? דווקא לתפקיד מאתגר דוגמת זה, אין כל הכשרה שהיא חובה.

ועם זאת, ניתן לדבר על מקרים נפוצים. הורים נוטים להגיע להדרכת הורים במקרים של הפרעות התנהגות למשל, סביב ילד שמפריע בכיתה או מתנהג באלימות, או סביב קשיים כאלו ואחרים כמו הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), חרדות, קשיים חברתיים, קשיי הסתגלות, או הפרעת קשב וריכוז.

כמו כן, ייתכנו גם מקרים 'פשוטים' יותר שידרבנו הורים להגיע להדרכת הורים. לא חייבים 'להגיע אל הקצה', כדי לבקש עזרה או כלים נוספים.

הדרכת הורים אדלריאנית

אלפרד אדלר, רופא יהודי אוסטרי, הינו מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית – מדובר בגישה ששמה במרכז את הבחירה החופשית של האדם ואת האחריות שיש לו על חייו.

אדלר תרם רבות גם לתחום של חינוך וגידול ילדים. הוא האמין שיש להפגין אהבה וקבלה כלפי הילדים, אך בה בעת חשב שיש לספק להם עצמאות.

במסגרת הדרכת הורים אדלריאנית, הדגש הינו על האפשרות של ההורים לבחור בפעולה שמתאימה להם. במקרים מסוימים, יש להורים נטייה לשחזר התנהגויות מסוימות באופן אוטומטי: למשל, אם הילד מתפרע בסופר, התגובה האוטומטית של ההורה יכולה להיות מבוכה שתגרום לו לצעוק עליו. בעזרת הדרכת הורים, תתאפשר בדיקה וחשיבה על תגובות אחרות מצד ההורה; אולי הדבר הנכון הוא דווקא לעמוד בשקט ליד הילד ולחכות עד שהוא יסיים לפרוק את זעמו, ואולי דווקא צריך להגיב אליו בדיבור בטון שקט במקום בצעקות.

הגישה ההתנהגותית בהדרכת הורים

ישנן גם הדרכות הורים שבהן הגישה הבולטת היא הגישה ההתנהגותית.

במסגרת גישה זו, ההורים והילדים לומדים איך לחזק התנהגויות רצויות ולצמצם התנהגויות שמתאימות פחות. במקרים מסוימים למשל, מתבגרים עלולים לפתח OCD: נערה מתבגרת בת ארבע עשרה יכולה להחליט על סט חדש של חוקים שמחייב את כל המשפחה מבחינת סדר וניקיון, באופן שעלול לערער את השגרה המשפחתית. לא תמיד הורים יידעו מה הדבר הנכון לעשות מול התנהגות כזאת: הם עשויים להיענות לדרישות של המתבגרת מתוך רצון ליצור שקט בבית, מבלי לחשוב על כך שהדבר גורר עוד ועוד התנהגויות אובססיביות. בהדרכת ההורים, ישנה אפשרות לקבל כלים ברורים לגבי ההתנהגות היעילה והמועילה לטווח ארוך מול הילדים.

ישנן גם הדרכות הורים אשר מבוססות על הטיפול הדינמי של הילד עצמו.

מטרתן היא לתווך ולאפשר להורים להבין טוב יותר את המתרחש בנפשו של הילד ואת הרגשות הגורמים לו להתנהג בצורה מסוימת. מטפלים בגישה זו מאמינים כי כאשר ההורה יצליח לראות את המאורעות מנקודת המבט של הילד, הוא יהפוך לפחות ביקורתי, ולפיכך יוכל להגיב בתגובות תואמות ומכילות יותר בהתאם למצב הרגשי של הילד.

שותפות עם הורים אחרים

בחלק גדול מהדרכות ההורים, ישנן קבוצות של הורים שמקבלים הדרכה ביחד. במקרה כזה, ההדרכה לא מאפשרת רק קבלת כלים, אלא גם תחושה של שותפות עם הורים אחרים.

קשיים ואתגרים עם ילדים עלולים לגרום לתחושה של בושה בילד וכן של כישלון בהורות, וההכרה בכך שגם הורים אחרים מתקשים, היא הקלה גדולה. לעיתים, עצם הפחתת הבושה הוא מה שמאפשר יחס מכיל יותר כלפי הילדים עצמם.

הסתכלות על המערכת

הילד הוא חלק ממערכת שלמה: הוא הולך לבית הספר ושם פוגש מורים ותלמידים אחרים, שמגיבים ומתייחסים להתנהגות שלו. ולכן, בחלק מהדרכות ההורים מתבצעת גם תקשורת עם גורמים אחרים שהילד נפגש עמם.
בעיות התנהגותיות למשל, יוכלו לעיתים להיפתר ביתר קלות אם גם המחנכת תהיה מעורבת בתהליך ההתמודדות עמן.

כמה מחשבות בנוגע ליחסים עם הילדים

בין אם הבחירה היא ללכת להדרכת הורים ובין אם לא, ישנם כמה רעיונות עיקריים שכדאי להכיר.

1. הבושה משתקת – לכל ההורים יש רגשות מורכבים ביחס לילדיהם (זה קשר מאוד מורכב) ובמקרים מסוימים קורות טעויות, לפעמים גם גדולות. חשוב לשתף ולחלוק את הקשיים עם הורים אחרים שמתאימים לכך. מעבר לתחושת ההקלה, זה יכול לעיתים להועיל לקבל עצות של הורים אחרים שנתקלו במצבים דומים, ולפיכך להטיב את הקשר עם הילדים.
2. שימו במרכז את הבחירה – בהתאם לתיאוריה של אדלר, אנחנו תמיד יכולים לבחור. גם אם מדי פעם הנטייה היא להתעצבן על הילדים ולאבד שליטה, תמיד יש אופציה לנהוג הפעם אחרת. תמיד יש אופציה לתיקון ולשינוי. הורה שכועס מדי פעם זה דבר אנושי, אך אם אתם כועסים על הילדים לעיתים קרובות חישבו על דברים שעשויים לעזור לכם להגיב אחרת, בצורה יותר מווסתת ויותר בונה.
3. יש מקום לדיבור בגובה העיניים – זה תלוי בגיל של הילדה או הילד וביכולת הרגשית שלהם, אבל לפעמים אפשר להעביר גם מסר מורכב על מי שאתם כבני אדם. למשל: לומר במפורש מה אתם צריכים מהם, או להגיד שאתם מצטערים ושטעיתם במקרה כזה או אחר.

והכי חשוב לזכור – אתם לא חייבים להיות לבד באתגר הזה של ההורות!

נושאים שעשויים לעניין אותך:

טיפול משפחתי | להיות בת להורים מבוגרים

מטפלי טנא