גיל ההתבגרות ידוע כמסע סוער של גילויים, שינויים ותחושות שלא תמיד ניתן להצמיד להן מילים מדויקות. הוא מתאפיין בעליות ומורדות, בהתפתחותה המואצת של הזהות של המתבגר/ת, בהתנגשויות עם ההורים תוך שהנער או הנערה מפתחים את עצמאותם, ובהשתייכות החברתית שמקבלת בפרק זמן זה חשיבות עליונה.
בתוך כל הרעש הרגשי הזה, קל לפספס סימנים שיכולים להעיד על מצוקה עמוקה יותר.
חשוב לומר: לא כל מצב רוח ירוד הוא דיכאון, ולא כל סירוב לשתף פעולה הוא אות אזהרה, אבל דווקא בגלל שגיל ההתבגרות עצמו הוא כה תנודתי, הרי שמוטב יהיה לשים לב מתי מדובר ב"קושי רגיל" של מתבגרים – ומתי נדרשת שימת לב מוקפדת יותר.
במאמר הבא נסקור מהם הסימנים שיכולים להעיד על דיכאון אצל בני נוער, כיצד הוא מתבטא בגיל הזה באופן שונה ממבוגרים, ומתי וכיצד כדאי לפנות לעזרה.
מהו דיכאון בגיל ההתבגרות?
דיכאון בגיל ההתבגרות איננו רק תחושת עצב זמנית, אלא מצב רגשי ממושך שעלול להעיב על איכות חיים של המתבגר, על יכולתו להתמודד עם שגרת חייו, עם הלימודים, עם החברים וכיוצא בזאת.
נער או נערה הסובלים מדיכאון עשויים לחוות תחושות של חוסר ערך, ריקנות, עייפות רגשית ומנטלית, ובמקרים מסוימים אף מחשבות של ייאוש מהחיים. הדיכאון משפיע על כל תחום – מהחשיבה והרגש, ועד ההתנהגות והתגובות הגופניות.
ללא טיפול, דיכאון בגיל ההתבגרות עלול להחמיר ולגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד היום-יומי של המתבגר, בתקשורת עם הסביבה ובתחושת הביטחון העצמי. אולם דווקא בגיל זה, שבו השינויים הם תכופים, קשה לעיתים להבחין מתי מדובר בקושי נפשי חולף – ומתי הדיכאון דורש טיפול מקצועי.
סימנים שעשויים להעיד על דיכאון אצל בני נוער
הסימנים לדיכאון בגיל ההתבגרות אינם תמיד ברורים, ולעיתים הם מתבטאים בהתנהגות שנראית כמרד או עצלנות. עם זאת, ישנם סימנים חוזרים שכדאי להכיר.
בני נוער עם דיכאון עלולים להראות עצב מתמשך, ירידה בעניין בתחומים שבעבר אהבו, הסתגרות, ירידה בלימודים, שינויים בשינה ובתיאבון, תגובות רגשיות קיצוניות, וחוסר רצון לתקשר עם הסביבה.
כדאי לשים לב גם לסימנים גופניים לא מוסברים, כמו כאבי בטן או ראש, שיכולים לבטא מצוקה רגשית עמוקה. במקרים בהם מדובר בתופעות חוזרות ללא הסבר, הרי שייתכן והמקור הוא איננו פיזי בהכרח.
יהיו שיפגינו נטייה להתנהגויות קיצון כמו שימוש באלכוהול או הברזות תכופות מבית הספר, כחלק מניסיון לא מודע לברוח מכאב.
במה שונה דיכאון של בני נוער מדיכאון אצל מבוגרים?
הביטוי של דיכאון אצל בני נוער שונה לעיתים באופן מהותי מהאופן שבו הוא מתבטא אצל מבוגרים. מדובר בגיל רגיש במיוחד שבו הביטוי הרגשי מקבל צורות מגוונות ולעיתים מבלבלות.
תגובות פיזיות לא מוסברות
נערים עשויים להתלונן על כאבים גופניים כמו כאבי ראש או בטן שאין להם בסיס רפואי מובהק – תסמינים פסיכוסומטיים שיכולים להסוות מצוקה רגשית עמוקה.
רגישות יתר לביקורת
תחושת הערך העצמי בגיל ההתבגרות ממילא מתגבשת, אבל במצב של נטייה לדיכאון, כל אמירה ביקורתית או חוויה של כישלון עלולה להחוות כפגיעה קשה ולהוביל למשבר רגשי מידי.
הסתגרות סלקטיבית
לעיתים המתבגר לא מתנתק בהכרח, אלא רק משנה את המעגלים החברתיים שלו. הוא עשוי להפסיק להיפגש עם חברים קרובים לטובת קשרים שטחיים יותר או כאלו שמשקפים דפוסי סיכון.
התפרצויות כעס ועצבנות
במקום עצב שקט, הדיכאון בגיל ההתבגרות עלול להתבטא בכעסים פתאומיים או תחושה שהורים עלולים לפרש כמעין 'עוינות'. גם זו יכולה להיות דרכה של הנפש לומר: "אני במצוקה".
מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
ההבחנה בין "מצב רוח של גיל ההתבגרות" לבין דיכאון שמצריך טיפול, אינה תמיד פשוטה. לכן חשוב להפעיל שיקול דעת ולהתבונן על השינויים לאורך זמן.
ניתן וחשוב בהחלט גם להתייעץ במידה וישנו ולו ספק קטן.
אם אתם כהורים מזהים שינוי מהותי בהתנהגות של ילדכם – כזה שאינו חולף, פוגע בתפקוד או גורם לדאגה ממשית – אל תמתינו. פנו לאיש מקצוע לשם ייעוץ ראשוני. גם אם לא מדובר בדיכאון חמור או דיכאון בכלל, עצם הפנייה עשויה לעזור ולדייק את הצרכים של המתבגר/ת, ובמידת הצורך לספק לנער או לנערה מרחב בטוח לשתף.
אילו אפשרויות טיפול קיימות לבני נוער עם דיכאון?
כיום יש מגוון רחב של טיפולים המותאמים לגיל ההתבגרות, מתוך ההבנה שהעולם הרגשי שלהם שונה במידה מסוימת מזה של המבוגרים.
הטיפולים הרגשיים הם מגוונים ומשתנים בין מטפל למטפלת, ובהתאם לצורך העולה מן המטופל/ת. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה שליליים ושינוי ההתנהגות בעקבותיהם. טיפול באוריינטציה פסיכודינמית מנסה להבין את הגורמים הלא מודעים בנפשו של הנער שעשויים לגרום לדיכאון. טיפול בגישה משפחתית רואה את כל המשפחה כיחידת הטיפול, שבה הדיכאון של המתבגר הוא סימפטום או ביטוי של בעייתיות משפחתית. לעיתים, במקרים חמורים, משולב גם טיפול תרופתי בהשגחת פסיכיאטר מומחה לנוער.
מעבר לכך, טיפול משפחתי יכול לסייע ביצירת תקשורת בריאה יותר בתוך הבית, ולתת גם להורים כלים להתמודדות. ישנה גם אפשרות לפנות למרפאות ציבוריות לבריאות הנפש לנוער או לטיפול פרטי, לפי הצורך והיכולת.
היו קשובים ועירניים
הדרך הכי טובה לעזור לילדים שלנו היא קודם כל לראות אותם באמת, להאמין להם גם כשקשה להבין, ולזכור שלפעמים ההתנהגות החיצונית היא רק הקצה של קרחון רגשי עמוק יותר.
אם יש לכם ספק, עדיף להתייעץ. באתר טנא תמצאו אנשי טיפול המתמחים בנוער – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים רגשיים – כולם זמינים לפנייה ראשונית במחירים נגישים ובליווי אישי.
ובמצבים דחופים – אל תהססו לפנות לעמותות כמו ער"ן או סה"ר, שמציעות תמיכה רגשית מיידית – גם לנוער, גם להורים.
ראו גם: דיכאון אצל ילדים
